הספר הזה התחיל כרעיון של אוהד רדקו, אז המאמן הראשי של נבחרות ישראל בכדורעף חופים. התחלנו בהודעות ווטסאפ עם קבצי וורד והמשכנו במסמך גוגל דוקס שהתעצב במספר מפגשים משותפים. ביקשתי את רשותו של אוהד לקחת את המשפטים והתבנית ולבסס עליהם חוברת למאמני כדורסל. החוברת הפכה לספר שברשותכם עכשיו.
ג'ני, על זה שאת.
לסבים שלי, שבזכותכם.
במהלך השנים מנהלים מקצועיים ומאמנים רבים נתנו לי הזדמנות לאמן אצלם או לצידם, ובזכותם אני כאן היום.
אורן עמיאל – שהניח את הזרעים, דישן, השקה וניקה את העשבים המזיקים מגיל 10 עד 14.
גדי דולינסקי – שלפעמים היה מאחר לאימונים =] ולימד אותנו הרבה על אחריות.
דרור רייכנטל – שהיה מוכן ללכת מכות עבורנו, ופעם אחת באמת עשה כך.
צביקה קנר – שבזכותו בפעם הראשונה, בכיתה י"ב עם קבוצת הנוער ארצית בה שיחקתי, אימנתי קבוצה.
דני פרנקו – שהיה אז מנהל מקצועי ואמר לי שעשיתי עבודה טובה.
אוהד יתום – שהגיע כמאמן מחליף ל-8 משחקים והראה לי איך מייצרים אמונה ודרך.
זיו ברתנא – שהקים אותי מהספה בגיל 19 והפך אותי – מילולית – למאמן כדורסל.
אביעד דינור – שלימד אותי להדריך בני נוער ואת המשפטים שלו (וסגנון הריקוד) אני זוכר עד היום.
יניב כהן – שהיה מוכן לקחת אותי בתור עוזר למרות שכבר היה לו אחד כזה.
רפי זילברמן – שעשה לי קצת מקום בצוות והצחיק אותי ממש.
אודליה ציוני – שהרשתה לי להתלוות אליה וגילתה לי את עולם כדורסל הנערות.
יוסי גילינסקי – שהיה הראשון שנתן לי קבוצה משלי לאמן.
בני קובלסקיס – שהיה הראשון שקיבל אותי לאמן קבוצת ליגה, ומלמד אותי כל כך הרבה מאז.
יונתן (יונצ'וק) אלון – שלקח אותי לעזור לו, ואז נתן לי לעמוד שם בעצמי, ואחר כך עזר לי להעביר זאת הלאה.
בועז טייב – שנתן לי הזדמנות ראשונה כמאמן לאומית.
חניתה מזרחי יעקב – שהשקיעה ומשקיעה כל כך הרבה בכדורסל הנערות בירושלים.
לירן בר-אל – שהפקיד בידיי את השנתונים 1997-2000 ששדרגו את הדרך בה אני חושב על עצמי.
מתן בירנבאום – שבהתחלה אמר לי לא, ואחר כך אמר לי כן, ואז שוב אמר לי לא, ובאמצע למדתי ממנו המון.
אביחי ביאר – שהראה לי מהי עקביות ולימד אותי לא להשתחוות לו, כי הוא עדיין לא הולך.
תום הררי – שישב איתי שבוע אחרי שבוע ותכנן איתי אימונים וגם את החיים שלנו, מדי פעם. הוא עושה זאת עד היום.
רפי בוגטין – שנתן לי הזדמנות ראשונה בעולם הנבחרות הצעירות.
נעם כהן – שלקח אותי להיות מנהל ולימד אותי על יומן גוגל ועל החיים.
ערן איתן – שנתן לי הזדמנות עם ערכים בספורט ובטרום קדטים.
אלי רבי – שהמשיך את מה שבוגטין התחיל ואחר כך גם לקח אותי לראות אירופה עם הנבחרות השונות.
טל נתן – שהביא אותי לאקדמיה ושינה לי את דרך החשיבה על עצמי בתור מאמן.
רוני קאן – שלימד אותי קודם מה זה לעבוד בצוות, ואחר כך על חינוך הוליסטי בעולם הכדורסל.
נועה ריקנטי – שהיא אור בכל רמ"ח איבריה.
יואב הלר – שהיה שם לצדי כשהתחלנו בנבחרות ואחר כך המשיך את מה שהתחלנו בגליל העליון.
יואב קרילקאר – לצדו אימנתי בטרום קדטיות והוא הכניס אותי לעניינים.
לימור מזרחי – שגרמה לי לחשוב על האקדמיה בוינגייט ואז נתנה לי לעזור לה.
גל זוהר – שנותן פרופורציות ומרים אותי כשצריך.
נטלי סבירסקי – שהיא לב אחד גדול.
נמרוד מיטל – שהיווה דוגמה למי שאני יכול להיות ופתח לי את הראש.
ויטו גיליץ' – שהוא ומופת להתנהלות של אדם ושל מאמן מאז ההיכרות הראשונה דרך העבודה המשותפת.
ארז דגן – שלימד אותי על נתינה ועל תקשורת.
נטע קרומר – שלימדה אותי על מקצוענות ועל תשוקה ועל טירוף.
רקפת בנימיני – שלקחה אותי כשלא הייתי בטוח ועזרה לי לקפוץ חזרה מעלה.
רפי כהן – שתמך בי והכניס אותי לעולם שלו בהדרגה ובסבלנות.
אורי שחורי – על ההזדמנות לתקשר עם המאמנים.
אסי ולט – על האמונה ועל העזרה מאחורי הקלעים.
שירה העליון – על ההזדמנות המחודשת בנבחרות ועל הרגש.
דניאל ליברמן – שגורם לי להרגיש שאני יודע מה אני עושה.
עמית גור – שמראה לי יום-יום מה חשיבות האהבה למקצוע.
אורי שפר – על האפשרות להגיע לעוד מאמנים.
לירן שפירא – על השותפות ועל עולם הלמידה המוטורית.
אליה פורמן – על זה שאתה קורא יותר מחקרים ממני ותמיד מחדד אותי עוד קצת.
עמית רחמילביץ' – על זה ששאלת אותי מה עם פודקאסט ועל הקבלנות.
רועי לזר – על האמונה, בי ובכלל.
למדתי (ועדיין לומד) מכם המון.