שיווי משקל הוא חלק חשוב מהיכולת הגופנית של שחקני/ות כדורסל.
מעברים מספרינט לבלימה, הטעיות ושינויי כיוון רבים ומגע שמתאפשר כמעט בכל פעולה על המגרש הופכים את שיווי המשקל לאלמנט שכיח מאוד במשחק, ולכן – כזה שכדאי להקדיש לו זמן.
אבל, איך?
שני מחקרים מהשנים האחרונות (קישור לראשון, קישור לשני) מצביעים על כך ששיווי משקל הוא מיומנות ספציפית שלא עוברת למטלות אחרות.
מה זאת אומרת?
זאת אומרת, למשל, שאם נתאמן בשיווי משקל על פיתה, לא נשתפר בשיווי משקל על הרצפה.
זה אמור להדליק לנו נורות בכל מיני צבעים ולגרום לנו לרצות לקיים מחקרי המשך על חול, בוסו, ועוד מכשירים ומשטחים, כדי להבין מה הגודל של ההעברה – או של החוסר בהעברה – ואיך היא משפיעה על המטרות שאנחנו רוצים להשיג: שיפור ביצועים והפחתת סיכון לפציעות.
לשמחתנו, החליטו לבדוק את הנושא תום הררי ועידן חרט, שני מאמני יכולת גופנית ברמה הגבוהה ביותר שיש (תום גם בעל תואר שני בפיזיותרפיה ועידן עובד כרגע במכון וינגייט בתחום הפיזיולוגיה של המאמץ):
תומכי אימון על משטחים לא יציבים (מל"י) יכולים לטעון שאם היציבות משתפרת זה יכול להוביל ליציבות מוגברת בפעולות אתלטיות ומשם להפחתת פציעות כאלו ואחרות. זה אינו טיעון תקף אם הוא לא מבוסס על ראיות תצפיתיות ישירות, וזו הייתה מטרת הכתיבה – סקירת מחקרים שבדקו בצורה ישירה את התוצאות באוכלוסיה בריאה של ספורטאים. הם ביצעו חיפוש מקיף וסקרו עשרות מחקרים ולבסוף הגיעו למסקנות הבאות:
שיפור ביצועים (Athletic Performance)
מחקר על ספורטאי כדורגל מכללות מצא שלמרות ששתי הקבוצות השתפרו, קבוצת המשטחים היציבים הראתה ביצועים עליונים בכל הקטגוריות. למעשה, הוספה של אימון על מל"י פגעה באימון והביאה לתוצאות טובות פחות.
מסקנה דומה נובעת ממחקר על שחקניות כדורגל (ליגה שנייה במכללות) אשר ביצעו אימוני התנגדות על מל"י (בוסו). שתי הקבוצות השתפרו ברוב המדדים ללא הבדל מובהק ביניהן, אך קבוצת המל"י לא שיפרה את הניתור לגובה בניגוד לקבוצה היציבה. החוקרים הסיקו שאין לאימון על מל"י יתרון בשיפור ביצועים אתלטיים לעומת אימון על משטחים יציבים.
מחקרים על בני נוער (גילאי 15-16) מצאו ששתי הקבוצות השתפרו במידה דומה כך שלא היה יתרון בתוספת של תרגילים על משטחים לא יציבים.
מכיוון שאימון על מל"י מגביל את היכולת של הספורטאי לעבוד כנגד התנגדות גבוהה בצורה מתפרצת, אלמנט זה, אשר חיוני לביצועים אתלטיים, ישתפר פחות מאימון על מל"י (יותר מקבוצת בקרה אך ללא ערך מוסף אל מול אימון דומה על משטח יציב).
הפחתת הסיכון לפציעות
אם למל"י אין יתרון בשיפור ביצועים ספורטיביים, האם לפחות יש להם יתרון בהפחתת הסיכון לפציעות?
במחקרים שנמצאו ונסקרו הייתה מסקנה ברורה – עדיף לקיים אימוני יציבות מאשר לא לקיים אותם. אם מקיימים אותם, אפשר להפחית את הסיכון לפציעה. האם מצאו הבדל בין מל"י למשטחים יציבים? לא, כי לא בדקו. אבל מצאו הבדל בין אימון יציבות לכאלה שהיו פצועים בעבר לבין כאלה שלא היו – אימוני היציבות עזרו למי שחווה פציעה בעבר, אבל לא עזרו באופן מובהק מדעית למי שלא היה פצוע.
לא ניתן להסיק מה תורם יותר להפחתה בסיכון לפציעה – האם זה המשטחים הלא יציבים, היציבים, השילוב של שניהם, ואולי בכלל אפקט הפלסבו (אני חושב שמשהו עוזר לי, אז הוא עוזר, גם אם במציאות אין לו השפעה). לעיתים התערבות מסוימת (ניתוח, חבישה, תכנית אימון) עשויה להביא לתוצאות חיוביות מעצם ההתערבות עצמה.
רעיונות לאתגר שיווי משקל:
