תפקיד נוסף של המאמנ/ת הוא להפוך את הקבוצה למלוכדת.
"אין לי מתכון סודי ליצירת קבוצה מלוכדת, " אומר מאמן הבייסבול בעל מספר הניצחונות הרב ביותר אי פעם במכללות, אוגי גארידו. "לפעמים זה מאבק לאורך כל העונה, ולפעמים יש קסם וזה קורה. איכות הקבוצה תלויה בחוזק של מערכות היחסים בין השחקנים."
בפרק 8 בספר "מומחיות ומצוינות: מבט רב תחומי" כותב לאל גרשגורן מהי לכידות:
"לכידות היא נטיית חברי הקבוצה להתאחד ולהישאר מגובשים בחתירה אחרי השגת המטרות המקצועיות של הקבוצה ו/או סיפוק הצרכים האנושיים של החברים בה."
יש כל מיני "מסלולים" שמצריכים מאיתנו את תפקיד המלכדים:
1. שחקנים שזו הפעם הראשונה שהם בקבוצת ליגה.
הם היו ביחד בבית הספר לכדורסל, אבל בבית הספר לכדורסל, לרוב, המיקוד הוא עדיין לא ביצירת קבוצה מלוכדת אלא בהיכרות עם הספורט ובהבנה איך מתנהגים בתוך האימון.
כפי שנראה אחר כך, זה הכרחי, אבל לא מספיק.
יכול להיות שהשחקנים/ות מכירים זה את זו ואפילו אוהבים זה את זו ברמה האישית, אבל הם עדיין לא למדו לשחק ביחד ולהתאמן יחד בתור קבוצה.
– במצב כזה התפקיד שלנו יהיה ללכד אותם מקצועית – מה עושים, איך עושים, מתי עושים, ואם יצוצו קשיים ביישום החלק המקצועי, אולי יעלו גם בעיות חברתיות של שיפוט ושל דיבור שמפריע ללכידות, ותפקידנו יהיה ללמד אותם איך מתנהלים במצב כזה – איך מגיבים כשעושים עליי פאול חזק, איך מסבירים למישהי שלא יודעת, איך מקבלים משוב על משהו שטעיתי בו, ועוד.
2. שחקנים שזו הפעם הראשונה שהם משחקים ביחד (אבל הם מכירים לפני כן).
בשונה מהסעיף הקודם, זו לא פעם ראשונה שהם בקבוצת ליגה.
אולי הם לומדים יחד בבית הספר. אולי הם שיחקו בקבוצות שונות במועדון ועכשיו (למשל במעבר מקט סל לילדים) הם צריכים לשתף פעולה.
בכל מקרה הם אמורים לדעת כבר איך משחקים ואיך מתנהלים ומתנהגים בתוך קבוצה, אבל ברמה המקצועית הם עוד לא יודעים איך לשחק יחד.
תפקידנו ליישר קו וליצור לכידות מקצועית.
– כאמור, במצב הזה הכי חשוב עבורי זה לדעת מה אני רוצה מהם ברמה הקבוצתית ולהיות מאוד ממוקד ומאוד ברור בתקשורת שלי איתם.
3. שחקנים שהצטרפו לקבוצה שכבר קיימת ומגובשת.
זה קשה!
הקבוצה כבר התאמנה איתנו (או אפילו בלעדינו) שנה אחת או שתיים, ועכשיו מצטרפים לקבוצה 2-3 שחקנים חדשים. או במקרה יותר קיצוני, אחד חדש.
היתרון בקבוצה מגובשת היא שקשה להפריד בין השחקנים וכולם יודעים מה התפקיד שלהם – חברתית ומקצועית.
החיסרון(?) הוא שאם שחקנים חדשים מצטרפים, הם צריכים "להפריד" בין השחקנים הקיימים ולמצוא לעצמם תפקיד. לפעמים התפקיד הזה כבר שייך למישהו אחר.
נוצרים קונפליקטים שגורמים ללכידות שכבר הושגה להתערער.
נוצרים קשרים חדשים. נוצרים תפקידים חדשים. נוצרות חברויות חדשות.
– במצב כזה אני בדרך כלל מתחיל את השנה בלימוד דברים חדשים שאף אחד מהקבוצה לא מכיר. זה מצריך את כולם להיות במצב "מה קורה פה" ולא רק את המצטרפים החדשים. אחרי תקופה קצרה של גישוש, אני מבין מי יודע מה ואני ברור וחד עם התפקידים כדי שלכל אחד יהיה ברור מה התפקיד שלו ולא ירגיש בצד. חשובים המפגשים גם מחוץ למגרש כדי להכיר באווירה פחות מלחיצה ועם אופי שונה.
4. קבוצה לאומית או נבחרת.
אתגר שונה ומעניין. בשונה מרוב הקבוצות, קבוצה לאומית (או "על") ונבחרת ישראל הן קבוצות שבהן השחקנים/ות נבחרו לפי היכולות שלהם וההתאמה שלהם, ולא כל אחד יכול להיות חלק מהקבוצה רק כי הוא גר באזור או לומד באותו בית ספר.
הקושי העיקרי בליכוד קבוצה לאומית או נבחרת הוא האיזון בין היכולת של השחקנים/ות בקבוצות הקודמות שלהם לבין היכולת שלהם להביא את עצמם לידי ביטוי במצב החדש.
לא כל רכזת שהייתה טובה בקבוצה שלה תצליח להיות טובה בנבחרת.
למה? כי שיטת המשחק שונה. כי הדרישות של המאמן שונות. כי ההיכרות עם החברות לקבוצה פחות טובה. כי זה מלחיץ "להוכיח את עצמי" ובקבוצה כבר הוכחתי את עצמי.
לא כל קלעי שהיה טוב בילדים יהיה טוב בנערים ב לאומית.
למה? כי יש עוד קלעים, יותר טובים ממנו והוא צריך להיאבק על המקום. כי התרגילים של הקבוצה הם עכשיו לרכז ולגבוה ולא לקלעי. כי הוא כבר לא הכי טוב בקבוצה, אז הוא מקבל פחות מסירות ופחות דקות משחק. כי עוברים לשמור על כל המגרש ומותר דאבל אפ אז הכדור לא מגיע אליו כל כך.
מלבד הצד המקצועי, גם בצד החברתי שחקנים שרגילים להיות במרכז פתאום מוצאים את עצמם רחוקים ממנו. הם כבר לא הכי מצחיקים, או שלא כולם בהכרח רוצים בקרבתם.
זאת אחת הסיבות שלא תמיד השחקנים/ות "הכי טובים" נבחרים לנבחרת, אלא לפעמים בוחרים שחקנים פחות "טובים" אבל יותר מתאימים.
כאלה שיכולים להשתלב חברתית ומקצועית. כאלה שמסתדרים בלי שמוסרים להם הרבה. כאלה שרגילים לתמוך ולעזור ולהיות חלק.
– גם במצב כזה, אחרי תקופת גישוש קצרה אני מחלק את התפקידים בצורה ברורה. כולם יודעים מי רכז, מי גבוה, מי קלעי ולמי אנחנו מוסרים כשאנחנו צריכים לייצר חדירה.
בספר Coaching better every season מתואר תהליך התהוות הקבוצה:
1. בשלב הראשון הספורטאים מחפשים מה נהוג ומה לא, מה אסור ומה מותר.
מה תפקידנו?
הם צריכים שצוות האימון יהיה ברור ועקבי.
2. בשלב השני הספורטאים מנסים להבין איך הערכים והרצונות שלהם עצמם מתיישבים עם הערכים והדרישות של המועדון ושל הקבוצה. הם מנסים למצוא תפקיד ומקום והם צריכים את עזרתנו.
מה תפקידנו?
הבהרה של התפקיד, אבל גם יצירת תרבות בה לפני ששופטים אחרים או מניחים עליהם הנחות, לבוא לשאול אותנו. לפעמים הבהרה אחת פשוטה מאיתנו יכולים לפתור בעיות גדולות.
הם יכולים לשאול אותנו, והם גם יכולים לשאול זה את זה. קודם כל לחכות רגע עם השיפוט. לשאול, לברר, להקשיב, להבין את נקודת המבט, ואז להחליט.
3. בשלב השלישי הקבוצה מצאה דרך פעולה משותפת, והשחקנים יודעים איך לתקשר זה עם זה והפכו להיות "יחד".
מה תפקידנו?
לתת להם הזדמנויות להיות יחד. ליצור עבורם סביבה בה ה"יחד" שלהם מקבל משוב חיובי ומשמש אותם כדי להתקדם ולהצליח.
4. בשלב הרביעי הקבוצה משתמשת באמון שהיא יצרה כדי לפתור בעיות, לקחת סיכונים משותפים ולהשתפר ביחד.
מה תפקידנו?
להמשיך להציב בפני הקבוצה אתגרים מקצועיים וחברתיים, להציב בעיות מקצועיות (למידת נושא חדש, העפלה לבית העליון) ולתמוך בסיכונים שהקבוצה לוקחת.
מה עוזר לגבש קבוצה ולהפוך אותה למלוכדת?
יריבות מאתגרות. התלהבות של המאמנים ממהלכים משותפים. הצלחות משותפות. שבחים. מטרות משותפות לקבוצה.
בספרו !BOOST כותב מיקי בר אלי שקודם קבוצה מצליחה ורק אחר כך היא מתלכדת. חשוב שניצור לקבוצה חוויות הצלחה.
מה מפריע ללכידות?
שיפוטיות. העדפה של שחקנים מסוימים על פני אחרים. השפלה או הקטנה של אחרים.
כדי לקרוא עוד על לכידות חברתית ועל לכידות משימתית לחצו כאן וגם כאן.