הטיית האישוש

מהי הטיית האישוש?

יש לנו נטייה לראות דברים ולפרש מידע בצורה שתתמוך באמונות, במחשבות וברגשות הנוכחיים שלנו.

אנחנו מתעלמים באופן שיטתי מאירועים שסותרים את הגישה שלנו, ומאמצים באופן שיטתי אירועים שתומכים בגישה המתאימה לנו.

‍

איך זה בא לידי ביטוי באימון?

א.

בתור מאמנים אנחנו מאמינים בסוג הגנה מסוים וחושבים שהוא יעיל.

אולי כי קראנו עליו הרבה, או כי קבוצות קודמות שלנו ביצעו זאת בהצלחה.

זה לא אומר שההגנה אכן יעילה יותר כרגע.

‍

איך נדע? איך נוודא שהאמונה שלנו מוצדקת?

דרך טובה לבדוק זאת תהיה לבדוק את כל הפוזשנים של הקבוצה היריבה מול כל אחת מההגנות שלנו, במשך חודש משחקים, ואז לתת לנתונים לדבר בעד עצמם.

1. אולי נגלה שההגנה עובדת רק מול קבוצות עם טקטיקה מסוימת.

2. אולי נגלה שהיא עובדת רק כאשר הרכב מסוים שלנו נמצא על המגרש.

3. אולי נגלה שהיא לא עובדת בכלל…

ובכל מקרה נלמד ונגבה את המחשבות שלנו בנתונים מבוססי מציאות.

‍

ב.

בתור מאמנים אנחנו מאמינים שיש דרך אידאלית ללמד קליעה.

לא משנה מהי, אם אנחנו מלמדים ככה, אנחנו מאמינים שזו הדרך הטובה ביותר, אחרת לא היינו מלמדים ככה. נכון..?

אחרים מאמינים בדרך שונה מאיתנו. כלומר, יש לפחות אדם אחד שחושב שאפשר לעשות אחרת.

איך נדע?

1. אנחנו צריכים למדוד את אחוזי הקליעה לפני תחילת התהליך.

2. אנחנו צריכים ללמד חלק מהקבוצה בדרך אחת וחלק מהקבוצה בדרך אחרת (או קבוצה אחת בדרך אחת וקבוצה שנייה בדרך אחרת).

3. אנחנו צריכים למדוד את אחוזי הקליעה בנקודת זמן מאוחרת יותר בתהליך, ולהמשיך למדוד את אחוזי הקליעה לאורך זמן.

אחרי זה, אנחנו צריכים ללמד בדרך השנייה (או לפחות, לקחת את הנתונים של הדרך השנייה ממאמנים אחרים) ולהשוות את אחוזי השיפור.

אם אנחנו לא עושים את זה – וכן, זה לגמרי דומה לניסוי מדעי – אז אנחנו לא יכולים להיות בטוחים שהדרך שלנו היא הדרך האידאלית. זה יישאר בגדר אמונה.

אני הייתי רוצה לדעת שהדרך בה אני בוחר לאמן יש לה גיבוי מדעי, ואני לא מתבסס רק על אמונה או מסורת.

אם הנושא של סגנון אימון מבוסס על מדע מעניין אתכם, ממליץ ללחוץ כאן.

ג.

שחקנים או שחקניות לפעמים מרגישים שהמאמנ/ת "מחפש/ת אותם" וכל הערה היא כלי "להוכיח שהם צדקו".

אותם שחקנים מזניחים בצורה נוחה את כל הפעמים בהם קיבלו מאיתנו מחמאה על ביצוע או מילים טובות באופן כללי.

‍במקרה כזה שווה לתת למישהו אחר (חיצוני, בשאיפה אובייקטיבי) לספור ולתעד את ההערות שהשחקן מקבל ולהבין האם יש פה בעיה או שהשחקן מפספס מחמאות ושומע משום מה רק הערות לא נעימות.

ג'ון וודן למד הרבה מהחוקרים שבאו ללמוד על סגנון האימון שלו. לחצו כאן לקרוא על המחקר.

איך זה יעזור לנו בתור מאמנים?

1. נהיה יותר מודעים לכך ש"מחפשים אותנו" כשאנחנו "מחפשים אחרים" ואוטומטית ההתנהגות שלנו תתאזן.

2. ניתן לשחקנים/ות שאנחנו מאמנים עוד כלי לארגז הכלים שלהם לקבלת החלטות, למגרש בפרט ולחיים בכלל.

3. נדע לא להתרגש כש"מחפשים אותנו" אלא נלמד לחפש דעות שונות באופן פעיל.

4. נדע לחפש מקורות ידע מגוונים יותר, להקשיב לדעות שונות ולהרחיב את הדעת שלנו – במקום לצמצם אותה רק לדברים שאנחנו כבר מכירים ונוחים לנו.

חישבו על זה, ההגדרה של להיות coachable זה להיות מוכן לקבל דעה או מחשבה של אחרים ולא רק לחפש כל הזמן להוכיח שאנחנו צודקים ואין מה לשנות או להשתנות.

אם אנחנו מצפים מהשחקנים/ות שאנחנו מאמנים להיות coachable, טוב שנציב דוגמה אישית.

‍וכך גם במערכות יחסים אחרות בחיים שלנו – בני ובנות זוג, עם קולגות וחברים לעבודה, עם בני משפחה ועם הבוס.

לחזרה לפרק הראשי לחצו כאן.