קואורדינציה

1. מהי קואורדינציה?

2. האם יש אימון שהוא לא אימון קואורדינציה?

3. האם קואורדינציה היא אלמנט גופני/מוחי שעובר בין מיומנויות?

1. מהי קואורדינציה? (והמחשבות שלי על זה)

היכולת לבחור את השרירים המתאימים בזמן המתאים ולהפעיל אותם באינטנסיביות המתאימה כדי לבצע פעולה. (איך נדע מתאים? צריך קונטקסט.) פעולות שנחשבות קואורדינטיביות מתאפיינות במהירות מתאימה, מרחק מתאים, כיוון מתאים, תזמון מתאים ומתח שרירי מתאים. (מתאים למה? למרחב, ליריב, לחברים לקבוצה, לזמן, לתוצאה.)

מהי קואורדינציה? (והמחשבות שלי על זה)

בהקשר של תנועת הגוף, קואורדינציה מושגת על ידי תיאום עצבי-שרירי: תיאום בין החושים לבין פעולה שרירית מתוכננת. כאשר המוח קולט מידע מסוים הוא מעבד אותו לכדי פעולה מסוימת, כך נוצרת הפעולה המתבקשת. (אם המטרה היא תיאום בין חושים, אז צריך, למשל, כשמלמדים סיומות, לתת לשחקנים/ות להרגיש מגע ולראות איפה נמצא השומר.)

הקואורדינציה באה לידי ביטוי במספר יכולות:

תיאום עין-יד – למשל בעת חבטה בכדור במחבט בייסבול, אז נדרש תיאום בין העין הרואה את הכדור לבין היד האוחזת במחבט. (או בין היד עם הכדור לעין שמסתכלת על הסל או על חברה לקבוצה.)

יכולת השילוב של מספר תנועות פשוטות לתנועה מורכבת – כמו בריקוד. (ובכדורסל.)

שיווי משקל – שמירה על מרכז הכובד המשתנה ביחס לתנועות הגוף במרחב. (מאוד רלוונטי גם אצלנו.)

עיתוי תזמון תנועתי (דיוק או כושר תנועתי) – היכולת לבקר ולשלוט על ביצוע התנועות לעבר גורם חיצוני. (לעבר גורם חיצוני. אז מה קורה כשאנחנו מאמנים אותם ללא התייחסות לגורם החיצוני?)

יכולת התמצאות במרחב – היכולת לנוע במרחב מסוים בהתאם לתנאים ולמטרות. לדוגמה: משחקי כדור על ידי קווים מוגדרים. (בהתאם לתנאים ולמטרות – כלומר, תלוי איפה השומר ואיפה השחקנים האחרים במגרש.)

יכולת חמקנות – היכולת לאפשר תנועה טובה יותר ממצב של ערנות מוגברת שבאה לידי ביטוי בתרגילים שונים. לדוגמה: משחק תופסת. (לדוגמה – להתחמק משומר. לא לדוגמה – להתחמק מקונוס. קונוס נשאר במקום.)

הקואורדינציה מתפתחת במהלך ההתפתחות הגופנית.

בגילאי הילדות המשחק מעודד אימון ותרגול מיומנויות גופניות, תוך שיפור השליטה המוטורית והקואורדינציה[1] (המשחק מעודד אימון תוך שיפור הקואורדינציה. וכולנו מתלוננים על זה שילדים כבר לא משחקים בחוץ כמו פעם. אז בואו ניתן להם לשחק.)

2. האם יש אימון שהוא לא אימון קואורדינציה?

בקצרה: אפילו האימונים הפשוטים ביותר מצריכים קואורדינציה.

עוד יותר בקצרה: קואורדינציה קיימת בכל פעולה.

(אז מה זה בעצם "אימון קואורדינציה"…?)

3. האם קואורדינציה היא אלמנט גופני/מוחי שעובר בין מיומנויות?

בגדול: כן.

בקטן: תלוי.

ברור שתלוי, חשבתם אחרת? בואו נפרט:

ככל שהפעולה שאנחנו לומדים לבצע יותר דומה מבחינה מוטורית לפעולה שנרצה לבצע במשחק, יש יותר סיכוי שההעברה תתרחש. כך גם מבחינה חושית-תפיסתית ומבחינת קבלת החלטות. כמובן, הדינמיקה האקולוגית טוענת שאין הפרדה בין התפיסה, קבלת ההחלטות והביצוע המוטורי, ולכן ככל שנבצע פעולות יותר דומות למשחק, כך הסיכוי להעברה של המיומנות מהאימון למשחק יגדל.

לגיוון יש ערך בהעברה. לשחק כדורסל על חול או על דשא יעזור להעברה במשחק על פרקט. לשחק כדורסל תחת תנאים שונים (מעט כדרורים, רק יד שמאל וכו') יעזור ליצור לומד שיכול להסתגל ולהיות בעל תודעה גמישה. לשחק כדורסל בסביבה צפופה יעזור להעברה כאשר הסביבה תהיה צפופה פחות. כאשר אנחנו גורמים להם לפתור בעיות שונות, הם מתנסים לא רק בפיתרון הבעיה הספציפית אלא גם במושג המופשט של "פיתרון בעיות" ומפתחים יכולות חשיבה שיעזרו בהעברה לרגעים אחרים במשחק או תחומים אחרים בחיים.

לכמות יש ערך בהעברה. ככל שאנחנו מתאמנים על פעולה יותר בהקשר מסוים, יש יותר סיכוי שבהקשר דומה אפשר יהיה להשתמש במיומנות.

לגיל יש משמעות בהעברה. ככל שאדם יותר מבוגר, דפוסי התנועה שלו יותר נוקשים, ויש סיכוי יותר קטן שיצליח להעביר את המיומנויות שלו לתחום אחר.

ליכולות קוגניטיביות יש משמעות בהעברה:

ככל שלאדם זיכרון עבודה גדול יותר הוא יוכל להחזיק יותר פרטים בעלי משמעות ולהשתמש בהם. למשל, אדם שיכול להתמקד רק בפרט אחד (מה עושות הרגליים) יתקשה יותר להעביר את המיומנות שלמד למשחק מאשר שיכול להתמקד בשלושה פרטים (מה עושות הרגליים, מה עושות הידיים, לאן להסתכל).

ככל שלאדם פוקוס יותר גדול, הוא יוכל להתמקד באלמנטים החשובים של המיומנות ולהגדיל את הסיכוי להעברה. למשל, איך צריך לפעול עם רגל שמאל ואיך עם רגל ימין, בזמן שיד שמאל מכדררת, ומה עושה יד ימין תוך כדי שהמבט הולך שמאלה.

ככל שאדם מסוגל לבצע הפשטה של מושגים בצורה יותר טובה, הוא יוכל להשתמש בהם בתחומים אחרים, גם אם התחומים הללו רחוקים מהתחום המרכזי. למשל, אם שחקן כדורגל למד את המושג המופשט "למסור לשטח ריק" או "לנוע לשטח ריק" הוא יוכל להשתמש בו גם כשישחק כדורסל, כי גם בכדורסל יש אפשרות לנוע לשטחים ריקים או למסור אליהם. שחקן שלמד תן ולך הוא בעל סיכוי נמוך יותר להעברה לכדורגל מאשר שחקן שלמד "מה עושים אחרי מסירה".

גם למשוב יש ערך בהעברה:

סוג המשוב: פנימי או חיצוני. משוב שמתמקד בחלקי הגוף השונים (פנימי) הוכח כפוגע בביצועים ומפריע ללמידה.

תזמון המשוב: בזמן, אחרי, הרבה אחרי, בכלל לא. השאיפה היא שהשחקנים/ות ידעו לתת לעצמם משוב על הפעולה – מה גרם לה להצליח? מה גרם לה להיכשל? מה אפשר לעשות אחרת? אם הם ידעו מה חשוב בכל נושא, הם ידעו מה הקריטריונים להצלחת הפעולה וידעו לתת משוב לעצמם.

מי נותן את המשוב: המאמן, השחקן עצמו, הקהל. נקודת המבט של שחקנ/ית היא לא נקודת המבט של הקהל וגם לא של המאמן. לכל אחד מהם יש מטרות משל עצמו, ידע שונה על הפעולה ויכולת אחרת להעברת משוב.

לסיכום:

כל דבר שנעשה ידרוש קואורדינציה.

ככל שאנחנו רוצים שהקואורדנציה הזו תעבור באחוזים גבוהים יותר למשחק, ככה כדאי ליצור תרגילים וסביבות למידה יותר דומות למשחק.

רוצים לגוון? יופי. 1. תנו להם ליהנות מהגיוון. זה חשוב. 2. תנו להם להבין איך הגיוון מתחבר למשחק שהם רוצים להשתפר בו.