אפקט הבעלות

מהו אפקט הבעלות?

בתור בני אדם, אנחנו לרוב מייחסים ערך גבוה יותר לדבר שנמצא בבעלותנו מאשר לדבר דומה או זהה שלא בבעלותנו.

משום שאחד המניעים הגדולים בעולם קבלת החלטות הוא שנאת הפסד, אם ייקחו מאיתנו משהו שכבר שייך לנו, אנחנו נחווה את ההפסד שלו בצורה חזקה יותר מאשר האושר שנחווה כאשר נקבל אותו (או דבר זהה) שלא שלנו.

בסדרת ניסויים מפורסמת, אנשים הרגישו תחושת בעלות על ספל(!) שקיבלו לפני מספר דקות(!!), והעריכו את השווי הכספי שלו פי 2 יותר(!!!) מאשר אלה שלא זכו להיות בעלים של ספל כזה.

אם ספל מעורר בנו כזו תחושת חיבור, תארו לעצמכם מה עוצמת הרגש כלפי שחקנ/ית שאנחנו מאמנים כבר 3 שנים.

‍‍

איך הוא בא לידי ביטוי באימון?

א.

דרך מרכזית בה אפקט הבעלות מתקיים בעולם הכדורסל היא שאנחנו מתקשים לשחרר שחקנים/ות מהקבוצה שאנחנו מאמנים או מהמועדון שאנחנו מנהלים כשהם רוצים לעבור להתאמן או לשחק במקום אחר.

אנחנו בטוחים שהערך שלהם גבוה יותר ממה שהוא ולא בטוחים שנוכל למצוא תחליף ראוי.

השחקנ/ית כבר היו אצלנו בקבוצה או במועדון במשך שנים, נקשרנו אליהם, אנחנו בטוחים במה שהם עשויים לתרום, ועכשיו הם עוזבים?

משבר גדול שבעקבותיו מעשים שלא תמיד מתיישבים עם ההחלטות שהיינו רוצים להחליט עבור הילדים שלנו עצמנו.

אני לא הייתי רוצה שמנהל מועדון יגיד לבת שלי או לבן שלי שהם לא יכולים לעבור לשחק במקום אחר.

אני לא אגיד דבר כזה לאף ילד או ילדה.

האם אני אשאל את עצמי למה הם רוצים לעבור למקום אחר ואנסה להשתפר? כן.

לפעמים רק אחרי שמישהו מבקש לעזוב נחשפות אצלנו נקודות לשיפור.

האם אני אנסה לשכנע אותם להישאר אצלנו במועדון או בקבוצה אם אני חושב שזו האופציה הכי טובה בשבילם? ברור.

האינטרס שלי הוא טובת הילד/ה. אם הסיבות למעבר הן כאלה שאני לא יכול לפתור מעכשיו לעכשיו, אני אשחרר אותו או אותה ואלמד מהעזיבה מה שאני יכול.

ואם זה "מפרק את הקבוצה"? אז הקבוצה לא הייתה צריכה להסתמך על שחקן אחד.

ואם השנתון הזה יירד ליגה בגלל ההעברה? אז המועדון ימצא אחרים או יפתח אותם.

ואם זה תמיד אותו מועדון ש"לוקח" לנו שחקנים? המועדון ההוא לא "לוקח". לילד/ה יש זכות בחירה. להורים יש זכות בחירה. אם הם בוחרים במועדון האחר שוב ושוב, כדאי לשאול את עצמנו למה, ואז לנסות להתקדם בכיוון הזה.

ב.

‍עוד מקום בו אפשר למצוא את אפקט הבעלות הוא במבחנים לנבחרת ישראל (או בגירסה מוקטנת, בכל מבחנים לקבוצה בכירה יותר).

אם זה השחקן שאני מאמן, אני רואה את כל הדברים החיוביים שהוא עשה במבחנים, כולל "דברים שלא רואים בסטטיסטיקה". אם זה שחקן אחר, אני רואה את האיבודים וההחטאות והפספוסים.

אם זו השחקנית שאני מאמן, אני רגיש יותר ל"היא לא שיחקה בעמדה שלה", "לא נתנו לה להראות מה היא יודעת", "כשיהיו תרגילים ולא סתם בלגן היא תהיה מצוינת", "היא התרגשה" וכו'.

אם זו שחקנית אחרת, אני לא לוקח בחשבון את כל הגורמים האלה (כי אין לי היכרות איתה).

מאמנים שלא מכירים את אפקט הבעלות עלולים לשפוט את המצב בצורה לא אידאלית ולגרום לשחקנ/ית (ולעצמם) לראות את המצב בצורה שלא משקפת את המציאות.

זה יוצר בעיות.

באופן אישי אני יכול להגיד שאני מאוד מאמין בשחקניות ובשחקנים שאני מאמן ואני נאבק באופן פעיל במחשבה ובהרגשה שהם יותר טובים או חשובים או תורמים מאחרים שאני לא מכיר.

המחשבה שאפקט הבעלות משפיע עליי והופך אותי להיות לא אובייקטיבי גורמת לי לשקף את המציאות בצורה יותר טובה לשחקנים/ות שאני מאמן.

כולם מרוויחים.

ג.

לבסוף, משום שאנחנו נוטים להעדיף מה שיש לנו על פני אחרים, אנחנו עלולים לפספס שחקנים/ות שיכולים להצטרף לקבוצה או למועדון שלנו.

אפקט הבעלות עלול לגרום להערכת יתר של השחקנים שקיימים אצלנו עכשיו ולמנוע ניסיון לחפש חיזוק.

בנוסף, אנחנו מפחדים שנפסיד את הערך שאנחנו יודעים שנקבל מהשחקן שכבר אצלנו, ולא בטוחים שנקבל אותו ערך משחקן דומה כי אין לנו ניסיון איתו.

ההיכרות עם אפקט הבעלות יכולה לעזור לנו להבין שיש עוד דגים בים (או במקרה הזה, בבריכות אחרות), ושהדגים שלנו אמנם טובים, אבל בכל מקום יש אדם שמרגיש ככה על הדגים שלו.

ההיכרות עם אפקט הבעלות מספקת פרופורציות.

לחזרה לפרק הראשי לחצו כאן.