עבר הווה ועתיד

מה זאת אומרת עבר-הווה-עתיד?

א. עבר – הטיית הנוסטלגיה: פעם היה יותר טוב.

ב. הווה – הטיית ההווה: עכשיו יותר חשוב מאשר אחר כך.

ג. עתיד – The infinite game: יש אנשים שפועלים כדי לנצח ויש אנשים שפועלים כדי להמשיך לשחק.

איך זה בא לידי ביטוי באימון?

א.

אנחנו תמיד נזכרים לטובה בעבר וזוכרים שפעם הדברים היו הרבה יותר טובים. הדור של היום… הוא כבר לא מבין, לא יודע, לא יכול להפנים מה היה פעם.

‍פעם כולם היו הולכים למגרש ונשארים שם כל היום, היום כולם מול המסכים.

‍פעם כולם היו יודעים יסודות, היום כולם רק מעיפים שלשות.

‍פעם כולם היו קשוחים – היינו משחקים גם עם אף שבור וסדק בצלעות, היום כולם מפונקים שעושים פלופים, אם קצת מרגישים לא טוב יושבים בצד.‍

פעם כולם היו בכושר – היינו נוסעים על אופניים, רצים בעליות וסוחבים שקי חול על הגב, היום כולם צריכים יום מנוחה, התאוששות בג'קוזי, מסאז' פעם בשבועיים.

אם אנחנו היינו ככה פעם (כשהיינו צעירים) אז צריך להיזכר מי חינך אותנו.

ואם הילדים היום הם ככה, צריך לחשוב מי מחנך אותם.

רמז: יש לנו אחריות.

ב.

מה עדיף, 100 שקל עכשיו, או 110 שקל עוד שבועיים?

מה עדיף, לנוח עכשיו ולהתחיל לעשות ספורט עוד שבועיים, או להתחיל לעשות ספורט עכשיו?

‍

אם בחרתם בתשובה השנייה, אז יאללה, לכו לעשות ספורט.

אם אתם לא הולכים לעשות ספורט עכשיו, אז בחרתם בתשובה הראשונה.

ואתם לא לבד.

‍

כמו בתמונה המפורסמת שלמטה, בה המרחק בין השדרה ה-9 והשדרה ה-11 נראה כמו המרחק בין ניו יורק לסין, ככה גם המוח שלנו:

‍

אם זה קרוב זה נראה גדול ואם זה רחוק זה נראה קטן.

אנחנו מעריכים יותר מדי דברים שאפשר לקבל עכשיו, ומעריכים פחות מדי דברים שיבואו בעתיד הרחוק.

‍

לזרוק סטפ-בק כמו לוקה דונצ'יץ' זה כיף. לאכול בריא וללכת לישון ב-21:30 כדי למצות את פוטנציאל הגדילה שלי? זה מטרה רחוקה מדי.

לכדרר ימינה כי אני יותר חזק פיזית מכולם זה כיף כי אני קולע סלים. להשתפר בקליעה מבחוץ ובכדרור שמאלה? זה מטרה רחוקה מדי.

‍למצוא תרגילים ביוטיוב או באינסטגרם זה קל כי יהיה לי תרגילים לאימון הקרוב. ללמוד איך לבנות תרגילי אימון ואיך לפתח שחקנים/ות בעזרת גישת ההגבלות ועקרונות הלמידה המוטורית? זה מטרה רחוקה מדי.

ג.

אנחנו יותר מדי מעריכים מה אפשר להשיג בשבוע, ולא מספיק מעריכים מה אפשר להשיג בשנה.

שיפור בכדרור בשבוע הוא מוגבל, אבל אם נתאמן כמעט כל יום 7 דקות, בסוף השנה נקדיש יותר מ-1500(!) דקות לכדרור.

שיפור בבניית תרגילי אימון הוא מוגבל, אבל אם נקדיש שלוש פעמים בשבוע 15 דקות כל פעם ללימוד גישות ושיטות אימון מתקדמות, בסוף השנה יהיה לנו יותר מ-2000 (!) דקות של ניסיון בתחום חדש.

אולי עכשיו ננצח אם נעשה רק מה שאנחנו טובים בו או רק מה שנוח לנו, אבל העתיד מתקרב בצעדי ענק ואנחנו נישאר מאחור. צריך ללמוד ולהתפתח.

הייתם מוכנים שהשחקנים/ות שאתם מאמנים יעשו רק מה שהם יודעים? הם היו נשארים אותם שחקנים מכיתה ח עד סוף החיים בערך…

אז למה שאנחנו, שאמורים לשמש להם דוגמה אישית, לא ניקח על עצמנו ללמוד דברים חדשים?

לחזרה לפרק הראשי לחצו כאן.