חדירה לסל היא מעבר בכדרור של השחקן עם הכדור דרך הקו הראשון של ההגנה, כלומר הוא מייצר יתרון על השחקן שלו ונכנס בינו ובין השומר שנמצא לצידו.
במובן מסוים, ה"חדירה" היא בעצם פלישה דרך המעטפת הראשונית של ההגנה באזור הקשת.
כדי לעצור חדירה קיימות מספר אסטרטגיות, ונפרט אותן בפרק הזה.
1. לשמור רחוק מהמתקיף:
שיזרוק, הוא הרי קולע באחוזים נמוכים. שיחדור לתוך צבע מלא בשחקנים. אין צורך לשמור צמוד על מישהו שלא רוצה לזרוק, או עושה את זה באחוזים נמוכים.
צפו בסרטון של דריימונד גרין עושה את זה לראסל ווסטברוק:
2. לכוון לעזרה:
העזרה יכולה לבוא משחקן שנמצא לצד השומר שעל הכדור והיא יכולה להיות עזרה מלאה (חילוף) או עזרה רגעית (סטאנט).
החיסרון בכך הוא שלרוב מדובר במסירה קלה יחסית לשחקן המכדרר: הוא רואה את השומר מגיע ורואה את השחקן אליו ימסור. קבוצת התקפה בעלת ריווח טוב תייצר זריקה נוחה מול עזרה כזו בהגנה.
צפו בסרטון מעולה שעוסק בשאלה האם לעזור ממרחק מסירה אחת מהכדור:
העזרה יכולה גם לבוא משחקן שנמצא מאחורי השומר שעל הכדור, כלומר בעל סיכוי טוב יותר לפגוש את השחקן החודר בדרכו לסל ולהישאר בינו לבין הסל, בתקווה למנוע סיומת קלה ולהכריח זריקה לא נוחה.
החיסרון בכך הוא שהשחקן ממנו עוזרים נמצא מתחת לסל ובעמדה יחסית נוחה לקבל את הכדור לזריקה קלה מקרוב.
אפשרות אחרת שהשחקן ממנו עוזרים נמצא בפינה הנגדית, דבר שמאפשר להתקפה לייצר קלוז אאוט ארוך, דבר שיקשה על הרוטציה בהגנה להפריע לקליעה.
3. לכוון לקו:
קווי החוץ של המגרש (סיידליין / בייסליין) ידועים ביכולת שלהם לשמש כ"שומר נוסף".
שומר שמסוגל לכוון את שחקן ההתקפה לכיוון הקו נעזר בחשש של שחקן ההתקפה מדריכה על הקו.
גם כאשר רוצים להביא עזרה או דאבל אפ עושים זאת בדרך כלל קרוב לאחד הקווים כאשר לשחקן ההתקפה אין לאן לכדרר.
4. למנוע יד דומיננטית:
כבר מגיל קט סל ואפילו עד לבוגרים, לכל שחקן יש יד שהוא מעדיף לכדרר בה ויד שהוא מעדיף שלא.
כמובן, ככל שהרמה עולה יש יותר שחקנים שמרגישים בנוח לכדרר גם ליד השנייה שלהם, אבל כמות השחקנים הזו לא גדולה כמו שנהוג לחשוב.
חלק מהשחקנים/ות שואלים על שחקן ימני אם לכוון אותו שמאלה. התשובה צריכה להיות "לא". אנחנו לא רוצים לכוון אף אחד לכיוון הסל, גם לא ביד השנייה שלו. אנחנו רוצים למנוע ממנו לכדרר ולחדור, וכמובן לסיים ליד הסל, ביד הדומיננטית שלו. אם נתמקד בעבודת רגליים הגנתית שתשאיר את שחקן ההגנה ליד היד הדומיננטית של המתקיף, נרוויח כמות גדולה של פוזשנים בהם השחקן בכלל לא רוצה לחדור, שלא לומר לסיים לסל, והוא גם ייאלץ, ככל הנראה, למסור ביד שלא נוח לו למסור בה.
הבונוס הגדול של סגנון ההגנה הזה נמצא באימונים. שחקנים שסוגרים להם יד דומיננטית חייבים מוקדם מאוד (כן, כבר בקט סל!) להתחיל לכדרר ולסיים ביד השנייה. אם לא יעשו זאת לא יהיו להם מצבי חדירה ולא סיומות נוחות.
5. בול דיפנס:
הידעתם? אם תחפשו ביוטיוב בול דיפנס כנראה לא תמצאו. אני לא יודע מאיפה הגיע המונח הזה. במקומו, Pack Line Defense נמצא בשימוש רב בארצות הברית.
המטרה – למנוע חדירות.
האמצעי – כל השחקנים ששומרים על שחקן שנמצא מחוץ לקשת נמצאים בתוך קשת השלוש, כאשר השחקן הקרוב ביותר לכדור אחראי לעזור במקרה של ניסיון חדירה.
(התמונה למעלה וכל התמונות הבאות מהסרטון המצוין הזה)
הסגנון הזה מאפשר לשחקן ששומר על הכדור להיות אגרסיבי כי הוא יודע שהעזרה קרובה.
ההגנה מעדיפה לא לעזור לגמרי, אלא לבצע סטאנט (Stunt) – צעד גדול בכיוון הכדור ושליחת יד כאילו כדי לחטוף את הכדור.
המילה סטאנט באנגלית משמעותה "פעלול", כלומר, השחקן רק עושה כאילו הוא עוזר או מנסה לחטוף, והמטרה היא לחזור כל אחד לשחקן עליו הוא שומר.
עם זאת, אם היתרון שיצר שחקן ההתקפה יחסית גדול, אפשר לבוא לעזור עזרה מלאה כבר מהקו הראשון, כלומר, הסטאנט הופך לחילוף.
אפשר לבצע סטאנט על השחקן עם הכדור שמנסה לחדור (או משחק עם הגב לסל בפוסט, קראנו לזה Dig),
אפשר גם לבצע סטאנט על שחקן שהכדור בדרך אליו (זה קורה לפעמים גם כששומרים אזורית, קראנו לזה Bump down).
כאשר שחקן מנסה לתפוס עמדה בצבע ההגנה מתאמצת למנוע ממנו את תפיסת העמדה ואת המסירה הנוחה פנימה.
חלק יבחרו באובר פליי (¾ גוף בין השחקן לכדור) וחלק בפרונט (כל הגוף בין השחקן לכדור).
כששומרים Pack line defense מכוונים את השחקן עם הכדור לכיוון האמצע, כי שם נמצאת העזרה.
כן כן,
גם כשעושים קלוז אאוט מכוונים לאמצע!
היתרונות של סגנון הגנה כזה ברורים – לא מאפשרים חדירות.
החסרונות:
1. המסירות לא יהיו תחת לחץ.
2. תהיה כמות גדולה יותר של קלוז אאוטים.
3. הקבוצה היריבה יכולה לזרוק שלשות מתפיסה.
ובעיקר:
4. אנחנו מחנכים שחקנים/ות, בפוטנציאל, לשמור כאילו היריבה לא יודעת לזוז ללא כדור או לקלוע. זה נכון לפעמים, בטח בתחילת הדרך, אבל ככל שהרמה עולה יש פחות סיכוי שהסגנון הזה יהיה שימושי.
לחצו כאן לפלייליסט על סטאנטים ועל הגנה בנתיבי חדירה.
6. לעזוב שחקן שלא קולע מבחוץ:
בגילאים צעירים האסטרטגיה הזאת נפוצה. רוב הקלוז אאוטים מסתמכים על זה שילדים קולעים באחוזים נמוכים מחוץ לקשת. כשאנחנו שומעים הורים או ילדים בקהל צועקים "אזורית!" בליגות שאסור לשמור בהן אזורית, זו כנראה הסיבה.
עם זאת, האסטרטגיה הזו הייתה קיימת ב-NBA ועדיין בשימוש לפעמים אם הקבוצה יריבה לפעמים מכניסה שחקן שקולע מבחוץ באחוזים נמוכים או שמעדיף לא לזרוק בכלל.
הנה גולדן סטייט ווריורס עושים זאת לטוני אלן מהממפיס גריזליס:
7. הגנה בחיסרון מספרי:
רוטציה הגנתית משמעותה לזוז בצורה כזו שתתמודד עם החיסרון ההגנתי הזמני שנוצר. המטרה: לחזור כמה שיותר מהר למצב של שוויון מספרי ולמנוע זריקה נוחה, גם במחיר של מיס מאצ', איתו אפשר יהיה להתמודד בהמשך.
לרוב, משמעותה של רוטציה הגנתית איכותית היא שהשחקן הכי קרוב לכדור יוצא אליו, והאחרים נעים בתיאום איתו כדי למנוע זריקה נוחה, חדירה קלה או מסירה לצבע. שחקנים מסוימים דורשים תשומת לב מיוחדת וההגנה צריכה להישאר צמודה אליהם ולא לעזוב אותם. הם יכולים להיות שחקנים דומיננטיים בצבע או קלעים יוצאי דופן.
במצב של חיסרון מספרי האסטרטגיה הכי טובה היא לגרום לשחקן ההתקפה להסס. השנייה הנוספת בה הוא יצטרך לחשוב מה עליו לעשות עשויה להיות השנייה שחסרה להגנה לחזור לשוויון מספרי. מה זאת אומרת להסס? זאת אומרת לא להיות בטוח אם עליו לזרוק או למסור, לזרוק או לחדור. איך עושים זאת? מנופפים בידיים ולוחצים על הכדור. נעצרים באמצע הקלוז אאוט וגורמים לו לחשוב שאולי כדאי לו לזרוק. עושים קלוז אאוט לקו של המסירה הבאה. במצבים בהם יש יותר משחקן הגנה אחד, השאיפה היא שאחד ישמור על הכדור והשני או השלישי יעזרו להגן על המסירה הבאה או על הצבע.