תכנון האימון

1. אם נדע מה הציוד והמתקנים שעומדים לרשותנו התכנון שלנו יהיה יותר יעיל.

אנחנו יכולים לקיים פירוק של המשחק הקבוצתי עם מספר כדורים רק אם יש לנו מספר כדורים. אנחנו יכולים לקיים תחרות קליעות איכותית עבור 16 שחקנים/ות אם יש 4 סלים. אם יש סל 1, לא בטוח שנצליח. אנחנו צריכים לדעת גם את אורך האימון, כמות שחקנים/ות, רמת המיומנות שלהם ביגוד (לטובת צבעים לכל קבוצה בתרגיל) ועוד.

 

2. שיחה קצרה שתפרט את נושאי האימון לפני האימון עם הספורטאים, או הצגת תוכנית האימון על הלוח, יעשו הבדל לחיוב ביכולת שלהם להתכונן לאימון ולהתאמן. בשביל זה צריך לתכנן את האימון מראש. שחקנים/ות שיודעים מה תרגילי האימון ומה הדגשים לפני שהאימון מתחיל, ושומעים את הדגשים שוב כשמגיע זמנם, הם שחקנים/ות מוכנים יותר.

אצל דין סמית', שאימן את מייקל ג'ורדן במכללות ונחשב מאמן אגדי עוד לפני כן, שחקנים שהיו מגיעים לאולם היו מקבלים תוכנית של האימון באותו יום, והיו מעיינים בה בזמן ההתארגנות לאימון. בחלק העליון של הדף הייתה כתובה המחשבה של היום, שבדרך כלל לא הייתה קשורה לכדורסל. השחקנים התבקשו לשנן את המחשבה של היום ועשו זאת בזמן החימום.

בדף היה מופיע גם הדגש של היום, שהיה קשור לכדורסל. מחשבה אסטרטגית, דגש הגנתי או התקפי. סמית' והצוות שלו לקחו את זה ממאמנים של קבוצה מקצוענית שהתגוררה בצפון קרוליינה באותו זמן. במעגל לפני תחילת האימון סמית' היה שואל שחקנים מה המחשבה או הדגשים. אם מישהו לא היה יודע, הקבוצה הייתה רצה.

 

3. המאמנים הגדולים יודעים מראש מה הדגשים ומה עשויים להיות הרגעים בהם יצטרכו להתערב על מנת לתקן. כדי להעיר ולתקן בצורה מדויקת ועניינית ככל האפשר נדרשים תכנון מוקדם ומחשבה.

בדומה לדין סמית', המאמן האגדי של מכללת צפון קרוליינה, גם ג'ון וודן הקדיש זמן לתכנון האימונים של מכללת UCLA. האימונים של ג'ון וודן היו מתוכננים ברמת הדקות. לכל פעילות הוקדש זמן מסוים, ולא היו פשרות לגבי הזמן הזה.

כשוודן שרק לסיום התרגיל, שחקנים, מאמנים ועוזרים אחרים זזו ביעילות והכינו את התרגיל הבא. אפילו לפני שהשחקנים הגיעו למקומם, וודן כבר היה אומר בקול רם את ההנחיות לתרגיל. שחקנים בוגרים ומנוסים גם עזרו להעביר את המסר לשאר השחקנים.

ההרגשה אצל השחקנים הייתה שהאימונים היו מתוכננים, לא רק בפני עצמם, אלא שהם היו קשורים זה לזה, כל אימון מתחבר למה שנעשה באימון קודם לו, ומכין דבר מה שיקרה בהמשך.

וודן הקדיש שעתיים בכל בוקר לתכנון האימון של אותו יום. בשעתיים הללו אסור היה להפריע לו ולצוות. כשאחד השחקנים ניסה לברר מה יקרה אם הבוס של וודן תנסה ליצור איתו קשר, המזכירה של וודן אישרה:

"אפילו המנהלת של הספורט באוניברסיטה לא תפריע לזמן הקדוש ביותר ביום – שעת תכנון האימון."

 

מספר המלצות לטובת תכנון אימונים יעילים יותר:

1. לקחת בחשבון את עקומת השכחה (ראו תמונה) ולתכנן את האימונים לפיה.

 

לחצו כאן כדי לקרוא עוד על עקומת השיכחה.

 

2. לזכור אילו דברים מתרחשים בתדירות יותר גבוהה במשחק ולהקדיש להם יותר זמן בשבוע האימונים, ואילו דברים חשובים לנו בתור קבוצה או בתור מועדון ולהקדיש להם יותר זמן בשבוע האימונים. מה שלא מקבל זמן אימון – כנראה לא חשוב.

3. להשתדל לתכנן אימונים לא רק כתגובה למשחק הקודם אלא כהמשך לתהליך ארוך טווח. נכון, משהו שבלט לרעה ביום המשחק דורש התייחסות, אבל אי אפשר לתת לדברים שאחרים מלמדים להכתיב לנו מה אנחנו נלמד. זה שלא הסתדרנו מול חסימות גב לא אומר שבאימון הבא נשנה את התוכנית שלנו ופתאום נתחיל ללמד חסימות גב והתמודדות איתן.

4. להכניס לתכנון גם את הצרכים האישיים של השחקנים/ות, לא רק של הקבוצה.

אם שחקנית מסוימת צריכה ללמוד להוביל כדור, לייצר זמן באימון בו היא מקבלת אפשרות להתאמן על כך ברמה הטכנית, ברמה הטקטית וברמת המשחק. הקבוצה עשויה "לסבול" מכך לטווח קצר אך להרוויח לטווח הארוך. שחקנית שצריכה לשפר את התנועה בלי כדור תקבל 5 נקודות על סל מתנועה ללא כדור ותחפש יותר הזדמנויות כאלה במשחקונים. שחקנית שצריכה לשפר אגרסיביות בהגנה תקבל נקודה על כל נגיעה בכדור.

גורם נוסף שעשוי לשחקנים/ות להתקדם מהר יותר הוא תכנון האימון כך שכל אחת ואחד יקבלו מספר גדול ככל האפשר של חזרות. להשאיר שחקנ/ית בצד בזמן משחק זו בעיה שיש לה פתרון – למשל, חילוף בלי עצירה אחרי כל שני פוזשנים – וזו אחריותנו לפתור את הבעיה הזו. אין מצב שאנחנו שוכחים שחקנ/ית בצד, ואין מצב ששחקנים/ות יעמדו בטורים.

 

5. הצבת מטרות ברורות ובנות השגה. ככה נוכל לכוון את האימונים שלנו בצורה יותר יעילה להשגת המטרות. כל חודש וכל שבוע וכל אימון יכוונו להשגת התקדמות עד להשגת המטרה הסופית.

אסטרטגיה טובה שתעזור לנו היא שילוב מטרות קשורות. הגנת 1 על 1 שנועדה לסגור יד דומיננטית של שחקנ/ית ההתקפה תעזור בשיפור היד הלא-דומיננטית של אותה שחקנ/ית. הגנה שלוחצת את הכדור ואת קווי המסירה תעזור בשיפור איכות המסירה של שחקני/ות ההתקפה.

אסטרטגיה נוספת צריכה להיות התמקדות בתהליך ולא בתוצאה. ניקוד במהלך חלקים מהאימון שמטרתם למידה והטמעת הרגלים חדשים צריך להיות ממוקד בניסיונות ליישום הנלמד. לדוגמה: אם סל נקלע וטכניקת החסימה הייתה מוצלחת, 2 נקודות. אם סל לא נקלע אבל טכניקת החסימה הייתה מוצלחת, נקודה 1. אם נקלע סל, אבל טכניקת החסימה לא הייתה מוצלחת, 0 נקודות. אחת המטרות היא שהשחקנים/ות יידעו להעריך בעצמם אם ביצעו כראוי.

 

6. תכנון האימון יכול וצריך לבוא לידי ביטוי גם ברמה הגופנית. בזמן תכנון האימון כדאי לקחת בחשבון את הנפח שנדרוש מהם וגם את העצימות שנדרוש מהם. הנפח יכלול, למשל, את כמות הספרינטים או כמות הזריקות לסל. העצימות תכלול, למשל, את המהירות של הספרינטים וזמן ההתאוששות ביניהם, ואת הקצב בו יתקיימו הזריקות לסל.

אימון רגוע מדי ולא אינטנסיבי לרוב יהיה משעמם ולא יאתגר את השחקנים/ות. יש למצוא את הנפח והעצימות שידרשו מהשחקנים/ות להגיע לקצה מבלי לעבור אותו.

 

7. תכנון האימון יכול וצריך להתממש גם ברמה הפסיכולוגית/מנטלית.

מיקוד – האם הם בפוקוס?

הבנה – האם המוח שלהם מבין מה נדרש?

מצב רוח – אילו רגשות מלווים אותם עם הגעתם לאימון ובמהלכו?

מוטיבציה – למה הם פה? מה מניע אותם עכשיו? האם הם רוצים ללמוד נושא חדש? האם הם מוכנים להתחרות?

נוכחות המאמנ/ת – אם המאמנ/ת כל הזמן מעירים או מתקנים או דוחפים, העומס המנטלי על השחקנים/ות עולה.

ההיכרות עם תרגילי האימון או הנושאים הנלמדים – ככל שזה יותר חדש ויותר מורכב זה יותר קשה מנטלית.

גם אימון רגוע מדי מנטלית לא יעשה טוב לשחקנים/ות. אימון מוצלח צריך לאתגר את השחקנים/ות גם ברמה המנטלית.

 

8. ככל האפשר, כדאי להשתמש בזמנים לפני/אחרי אימון כדי לבצע דברים שאפשר, על מנת למקסם את זמן המגרש.

זה יכול להיות חיזוקים, כוח, חימום, שחרור, קליעה, כדרור, מסירה, סיומות, וידאו, או כל דבר אחר שהשחקנים זקוקים לו.

תוכן עניינים

הגנה אזורית על חצי מגרש

הגנות מעורבות

הגנה על מצבים מיוחדים וסוף שעון