זכויות

השחקנ/ית במרכז.

המאמן שותף.

אף שחקן או שחקנית אינם של המאמן או של הקבוצה או של המועדון.

המאמן לא מעל השחקנ/ית, הוא שם בשבילם.

הקבוצות קיימות בזכותם.

הקהל שם עבורם.

הם מקבלים את ההחלטות על המגרש ובחיים האישיים שלהם.

השחקנ/ית צריכים להרגיש בטוחים. הם צריכים לדעת שמותר להם לטעות. הם צריכים לדעת שיאהבו אותם ללא קשר לכמות הסלים שיקלעו. הם צריכים לדעת שיגידו להם את האמת כדי לעזור להם להתקדם.

לא לשים לשחקנ/ית תקרת זכוכית ולא לאפשר להם לשים אחת כזו לעצמם.

לתת לשחקנ/ית אופציה לבחירה ככל האפשר בכל מיני סיטואציות משתנות, על מנת לגרום להם להרגיש מעורבים ומחויבים להחלטה שקיבלו, או להרגיש חשובים יותר.

כל שחקן ושחקנית לוקחים הפסד בצורה שונה. צריך לתת להם מסגרת לתמרן בה. חלק ירצו להיות לבד, חלק יבכו, וחלק יעמידו פנים שהכל בסדר.

כל שחקנ/ית, במיוחד צעירים, צריך להרגיש איך זה לנצח – מה מוגדר בתור ניצחון? זה עלינו להגדיר.

ציפיות השחקנ/ית מהמאמנ/ת: להיות בעלי ידע ולהתלהב מהמשחק. ללמד אותם איך משחקים ואיך מתאמנים, להיות בעלי גישה חיובית וליצור סביבת אימונים בטוחה פיזית ורגשית, להוות דוגמה אישית להתנהגות ולהתנהלות, להתייחס בכבוד לכולם ולאפשר לכולם להשתתף וליהנות.