משוב: תגובה על מעשה או אמירה של מישהו כדי ללמד אותו על מה שנעשה או נאמר.
ה-תפקיד שלנו בתור מאמנים על המגרש הוא לתת משוב על הפעולות של השחקנים/ות.
אנחנו יכולים לעצב תרגיל מצוין, אבל אם לא ניתן משוב, לא בטוח שהתרגיל יהיה מועיל.
אפשר לתת משוב כדי להגדיל את הסיכוי שהפעולה תתבצע שוב: "יניב, הרחקת את הכדור מההגנה בצורה נהדרת, כל הכבוד."
אפשר לתת משוב כדי להקטין את הסיכוי שהפעולה תתבצע. "רפי, ניסית לחטוף והוא עבר אותך, אל תנסה לחטוף. תזיז את הרגליים."
משוב יכול להיות הנחיה – מה לעשות בפעם הבאה, הוא יכול להיות חיובי – יופי, הוא יכול להיות שלילי – זאת זריקה גרועה, והוא יכול להיות גם עידוד – יאללה, בוא נעבור למהלך הבא.
משוב צריך להתייחס לדגשים של הפעולה או של התרגיל.
אם חשוב לנו שבהגנת מעבר נרד לצבע ונעצור את הכדור, המשוב שלנו לשחקנים/ות צריך להתייחס לירידה לצבע ולעצירת הכדור.
עוד מחשבות על משוב:
1. להתייחס לשחקנים החלשים יותר והחזקים יותר באותה צורה מבחינת דרישות, הערות, תיקונים, מחמאות ויחס אישי.
2. מתן הערות טכניות ואחרות מספר פעמים ככל האפשר לכל שחקנ/ית באימון.
אם יש בעיה של זיכרון, אפשר להשתמש בכרטיסיית מעקב ולסמן V ליד כל שחקן כאשר תיקנו אותו או החמאנו לו.
3. לאחר תיקון השחקנ/ית, לשים לב לניסיון הבא או לבאים אחריו.
אם זה כלל ביקורת משמעותית, לבדוק מה המצב הרגשי לאחר מכן.
4. להתמקד בדגש אחד או שניים ולשים לב לא לתת יותר מדי הערות או תיקונים שונים בו זמנית.
לא לתפוס טרמפ על עצירה של מאמן אחר בצוות ולהוסיף עוד הערות. להישאר ממוקדים.
5. תשבוחות על נסיונות טובים ואמיצים יותר מאשר על פעולות מוצלחות שבאות בקלות.
להימנע מלשבח שחקנים על דברים שבאים להם בקלות. במקום זאת, לעודד התמודדות עם קושי ואת הניסיון ליציאה מאזור הנוחות.
6. ככל הניתן, הימנעות משימוש במילות תואר כמו לא טוב, גרוע, חלש, לא מספיק.
המשוב צריך להיות ספציפי ובהיר מספיק כדי שהשחקנ/ית יוכלו להשתמש כדי לבצע את החזרה הבאה בצורה יותר קרובה למטרה.
7. שימוש במילות קוד (cue words) שיאפשרו להם להבין מה נדרש (יד בצנצנת העוגיות, יד מעל כדור, קיר!).
מילות קוד מאפשרות לנו לקצר את זמן ההנחיה ואחרי שלימדנו נושא טוב נעשה אם נסכם אותו במספר מילים שיוכלו לשמש אותנו ולהזכיר לשחקנים/ות מה חשוב מבלי להפריע לשטף האימון או התרגול.
8. לקחת בחשבון את כמות המאמץ שנדרש מהשחקנים/ות כדי לבצע – ברמה הפיזית וגם ברמה הקוגניטיבית.
אם יש יותר מדי דברים לזכור, הביצוע שלנו ייפגע. אנחנו צריכים לשים לב שאנחנו לא מעמיסים יותר מדי. אלמנט אחד חדש בכל פעם, מקסימום שניים. כל דבר אחר לא יאפשר לשחקנים/ות ללמוד.
9. הימנעות מיצירת אינפלציה של הערות חיוביות שתגרום לערכן לרדת.
מחמאות צריכות להיות מכוונות לשחקן ספציפי ולכלול את השם שלו ואת הפעולה שעליה הוא מקבל מחמאה.
10. להבין מתי שחקן מנסה באמת לשנות ומתי לא.
מה עובר לו במוח ברגע של הנגיעה בכדור. לעמת אותו עם הניסיון שלו להתחמק מביצוע המשוב ולהדגיש לו את חשיבות השימוש במשוב כדרך שלו להשתפר.
11. שימוש בעונשים יכול להיות מועיל בטווח הקצר, אבל לגרום נזק לשחקנ/ית וגם לקבוצה בטווח הארוך.
במקרה של התנהגות בלתי מקובלת יש, כמובן, מקום להושיב בצד או להרחיק מהאימון, אבל הטיפול במקרים מהסוג הזה לא נגמר שם ועליו להימשך בבירור המקור לבעיה ופתרונה.
12. להשתמש בשחקנים הבוגרים והמקצועיים יותר כדי לתת תיקונים והערות "מתחת לרדאר" לשחקנים.
לפעמים, מה שמגיע משחקן בוגר, מנוסה ומוערך שנלחם איתך על המגרש משתרש בצורה עמוקה יותר מכל הערה מאיש צוות.
13. שחקנים/ות יבקרו זה את זה רק אם המאמן ביקש מהם ברגע נתון, או שהשחקנ/ית עצמם מבקשים ביקורת.
14. לא להכריח שחקנ/ית לבקר אחרים אם זה גורם לשחקנ/ית המדובר/ת להרגיש לא נוח לבקר חברים/ות לקבוצה.
15. הביקורת תהיה ממוקדת בפעולה ולא בשחקנ/ית שביצעו אותה: "זו הייתה זריקה שלא מתאימה למצב" עדיף על פני "אתה זורק זריקות רעות."
הסעיפים הבאים מדברים על המשחק אבל מומלץ ליישם אותם גם בזמן אימונים. ממילא, האימונים צריכים להיות דומים למשחק.
16. לדעת כמה זמן יש לנו ולתכנן את כמות המשוב בהתאם.
אם יש לנו 40 שניות נטו בפסק זמן, אין טעם לדבר מהר ולהעמיס במידע. שתיים-שלוש נקודות התייחסות, או נקודה אחת ותרגיל להתקפה הבאה זה מספיק.
17. לנצל הפסקות באקשן כדי להזכיר דברים חשובים.
בזמן חילוף או בזמן עבירה ששווה שתי זריקות יש כ-30 שניות להעביר מסר.
18. הפסקת המחצית צריכה לאפשר לשחקנים/ות גם לנוח – פיזית ומנטלית – ולא רק לשמוע אותנו מדברים.
מומלץ לחזור על המסרים העיקריים מתחילת המשחק תוך התייחסות לביצוע במחצית הראשונה. חשוב לזכור לתת פתרונות ולא להתלונן על הבעיות.
19. בסיום המשחק אף אחד לא רוצה להקשיב לנו.
אם הפסדנו, כולם מבואסים. אם ניצחנו, כולם רוצים ליהנות. הם לא רוצים הרצאה.
אם השחקנית הייתה טובה, היא רוצה ליהנות מתשומת הלב החיובית. אם השחקן היה לא טוב, הוא רוצה שיעזבו אותו בשקט.
לסכם בקצרה ולהאריך במילים רק אם קרה אירוע חריג.