הבעיה בסטנדרט שלנו היא שברוב הפעמים הוא לא גלוי.
למה אני מתכוון? בואו נבחן את זה עם הנושא ההגעה בזמן להסעה למשחק.
הילד איחר להסעה ב-2 דקות.
מתקשרים אליו? מחכים לו? נוסעים בלעדיו?
הילד כתב מראש שיאחר להסעה ב-8 דקות.
מחכים לו? נוסעים בלעדיו?
הילד לא איחר אף פעם, והוא כבר מאחר ב-8 דקות ולא הודיע.
מתקשרים אליו? מחכים לו? נוסעים בלעדיו?
ואם הוא כבר איחר בחודש האחרון פעמיים?
ואם הוא איחר כי הוא היה צריך להישאר עם האחים הקטנים שלו בבית עד שסבתא שלו תגיע, וקרה משהו, חלילה, לסבתא שלו, והוא נשאר עד שדודה שלו הגיעה כדי לעזור?
ואם הוא איחר כי הוא לא רצה שהשחקן שתמיד מאחר יגיע לבד באיחור, אז הוא בא איתו כי הוא ידע שאנחנו לא ניסע בלעדיו?
יש כל כך הרבה שאלות שאפשר לענות עליהן כדי לקבוע אם הילד עמד בסטנדרט של הגעה בזמן או לא.
האם הילדים יודעים מה השאלות שאני שואל את עצמי? האם הם יודעים מה המרכיבים של הסטנדרט שאני מציב?
אם לא, אז אני צריך לקחת בחשבון שהם לא יעמדו בסטנדרט שלי, אבל אולי הם יעמדו בסטנדרט של עצמם או של ההורים שלהם. שזה בסדר, כל עוד הסטנדרט שלי לא גלוי.
בקבוצה בה אני מאמן עכשיו, יש חשיבות לזמן.
האימון מתחיל בזמן, ההסעה יוצאת בזמן, החימום מתחיל בזמן.
לשחקנים יש אחריות להודיע. אם עד 15 דקות לפני האימון הם לא נמצאים, אני מצפה לראות הודעה מהם.
אם הם לא כתבו לי כלום, אחד השחקנים צריך להתקשר לחבר שלו ולוודא מה קורה איתו. אם הוא לא עונה, אני מתקשר להורים.
יש ילדים שמגיעים מאוחר באופן קבוע. זה לא מרגש אותי. זה חלק מהסטנדרט במשפחה. הם משתפרים בזה לאורך השנה – בהגעה בזמן ובעדכון אם הם לא – ככל שמתקדמת השנה.
אבל הסטנדרט חייב להיות גלוי.
וזה נכון גם לגבי נושאים נוספים:
דיבור "לא יפה" בין שחקנים/ות בקבוצה – מה נחשב "לא יפה"?
מאמץ הגנתי – מה נחשב מאמץ ואיך נראה שחקן שלא מתאמץ?
סגירה לריבאונד – מה ההגדרה שלי לסגירה לריבאונד? האם השחקנים/ות מכירים אותה?
זריקה טובה – מה שאני קורא זריקה טובה צריך להיות ברור לשחקנים/ות.
תבחרו נושא ותשאלו את השחקנים/ות בקבוצה שאתם מאמנים מה אתם מצפים מהם. יש חשיבות מאוד גדולה לתקשורת עם השחקנים/ות.
יכול להיות שהתשובות יפתיעו אתכם. יכול להיות שתגלו שהם לא יודעים.
יכול להיות שתגלו שאתם לא יודעים. ואז זה יהיה זמן טוב לברר ולהפוך את הסטנדרט לגלוי, גם לעצמכם.