מהי תסוגה לממוצע?
אחד הרעיונות שהשפיעו בצורה הכי גדולה על פילוסופיית האימון שלי היה רעיון ה"תסוגה לממוצע" (regression to the mean).
באחת הפגישות של הפסיכולוג הידוע דניאל כהנמן עם מפקדי טייסים, הם הסבירו שיש להם בעיה.
כאשר טייס עושה עבודה טובה ומקבל מחמאות, בטיסה לאחר מכן הוא טס פחות טוב. וההיפך – כאשר הוא טס גרוע והם נאלצים לנזוף בו, הוא מבצע יותר טוב לאחר מכן.
כהנמן הסביר את המנגנון מאחורי האמונה הזו שנזיפות עוזרות לביצוע טוב יותר:
לכל אחד יש ממוצע עשייה כלשהו, בכל תחום. אם ביצוע אחד יהיה מעל הממוצע, יש סיכוי טוב שהביצוע הבא יהיה מתחת לממוצע. לכן זהו ממוצע…
אנשים נוטים לחשוב שלמילים שלהם יש השפעה מיוחדת ושיש ערך חיובי למילים "רעות" כי לאחריהן עשוי להגיע ביצוע טוב יותר.
זה לא נכון. זה פשוט אפקט סטטיסטי.
כששמעתי על הרעיון הזה הבנתי שאני יכול לדבר פחות – או למעשה, להגיד דברים אחרים – משום שהמחמאות או הנזיפות על הביצוע הן לא מה שמשפר אותו או פוגע בו.
איך תסוגה לממוצע באה לידי ביטוי באימון?
א.
שחקנית זורקת 6 זריקות לסל וכולן נכנסות.
4 הזריקות הבאות לא נכנסות, ואז אחת נכנסת, ואז עוד 3 לא נכנסות.
השחקנית "התקררה."
האם זה בגלל שהרצף "עלה לה לראש"? האם זה בגלל שההגנה עליה התהדקה? האם זה כי היא התרגשה מרצף הקליעות? האם היא התעייפה פיזית וכבר לא הייתה יכולה להגיע לסל?
אנחנו לא יודעים.
ב.
שחקן עושה פעולה נהדרת והמאמן שלו מחמיא לו בקול רם.
הפעולה הבאה של השחקן היא פעולה שלילית.
המאמן חושב לעצמו: "אולי לא כדאי שאחמיא לו בקול רם, זה עלה לו לראש."
שחקן מבצע רצף של 3 פעולות שליליות, הוא חוזר לספסל ובפסק הזמן המאמנת שלו צורחת עליו.
הוא חוזר למגרש והפעולה הבאה שלו היא חיובית.
המאמנת שלו חושבת לעצמה "הערתי אותו, הוא היה צריך את זה."
האם המאמנים אכן גרמו לשינוי בהתנהגות של השחקנים, או שאולי הייתה זו תסוגה לממוצע?
אנחנו לא יודעים.
מה אנחנו כן יודעים?
שכאשר מדובר במספרים גדולים (הרבה פעולות הגנה, הרבה זריקות לסל), הנתונים תמיד יחזרו לכיוון הממוצע, גם אם יהיה מדובר בהתערבות אפסית של המאמנים או הקהל או התקשורת.
מחקר מעניין של שני חוקרים ישראלים, כזה שהוא בעל השלכות מעשיות, בדק את השפעת דברי המאמנים על אירועים שהתרחשו בזמן משחק.
בקצרה החוקרים רצו לברר אם יש קשר בין ההתנהלות של מאמני כדורסל על הקווים לבין התוצאה של המשחק. כמות קטנה של מחקר נעשתה על יעילות המשובים האלה בזמן אמת, כלומר במשחק עצמו.
מה הם מצאו? לא מעט דברים, אבל בגדול – לרוב סוגי המשובים (פתוח, ממוקד, כללי וכו') ולרוב סוגי ההתנהגויות (לתת משובים ארוכים או קצרים, לשתוק לפרקי זמן ארוכים או להישמע כל הזמן וכו') אין קשר ברור עם התוצאה והם דומים בפוזשנים שנגמרים בטוב או ברע. או במילים אחרות – ברוב המקרים, זה לא כ"כ חשוב איך ומה אומרים המאמנים בזמן המשחק.
אז מה בכל זאת כדאי לעשות? כנראה שלהיות חיובי עם השחקנים/ות יכול לעזור.
הממצא המרכזי של המחקר שלנו הוא שמשוב חיובי של מאמן קשור בביצוע חיובי של הספורטאים ולתוצאה טובה יותר פר פוזשן – זאת אומרת ליותר סיכוי לקלוע או לא לחטוף סל.
אבל זה אפילו לא החלק הכי מעניין.
בפוזשנים שהגיעו אחרי משוב חיובי (התמקדות בחלק שהצליח או יצא כמו שרצינו), הסיכוי לתוצאה חיובית של הפוזשן הבא עלה ב-50%!
לא היו הרבה כאלה, אבל יש פה כיוון להתנהגות רצויה של מאמנים בזמן משחק – כזו שתימנע מתסוגה לממוצע ותהיה יותר מדויקת ויותר מועילה.