איך אני מלמד יציאה להתקפה

יותם שאל איך אני מלמד את החלק הראשון של ההתקפה – היציאה להתקפה / מתפרצת / הגעה לעמדות. תודה יותם!

הדבר הראשון שאני שואל את עצמי תמיד הוא מה חשוב.

מה חשוב ביציאה להתקפה?

1. שזה יהיה מהר (ספרינט + מסירות קדימה).

2. שיידעו לאן (לצבע / לעמדות).

3. שיידעו מה עושים אם אין זריקה שרצינו לזרוק.

*מדובר ביציאה להתקפה עד גיל ילדים. עד גיל ילדים ההגנה מתחילה לשמור רק מקו מחצית המגרש. זה משמעותי.

*לפרק על התקפה מתפרצת לחצו כאן.

*לפרק על תרגילי התקפת מעבר והגנת מעבר לחצו כאן.

1.

המשפט הראשון שהם שומעים ממני הוא שאנחנו מחבבים שחקנים שיודעים לכדרר, אבל אנחנו אוהבים שחקנים שמוסרים קדימה. אנחנו אוהבים מאוד מסירות קדימה.

כל מסירה קדימה תקדם את הקבוצה – גם מעשית, וגם רעיונית.

המשפט השני הוא שהם תמיד צריכים לרצות לעשות לייאפ. תמיד. אם אפשר לעשות לייאפ בלי הגנה עלינו, אנחנו רוצים.

בשביל זה צריך… נכון – לרוץ ספרינט ולמסור קדימה.

2.

כדי לעשות לייאפ צריך לרוץ לצבע של הקבוצה השנייה. אם נגיע לשם לפניהם יהיה יותר סיכוי שנצליח.

אבל מה אם לא הספקנו להגיע לפניהם? לאן רצים?

נשארים בצבע? לא.

אני מבקש מהשחקן הראשון בהתקפה, אם הוא רואה שהוא לא יכול להשיג לנו לייאפ בלי הגנה, לרוץ לכנף בצד של הכדור.

למה?

כי ככה יהיה יותר קל למסור לו (אינטרס אישי) ויהיה יותר קל למסור קדימה (אינטרס קבוצתי).

אני מאפשר ולפעמים גם מבקש מהשחקן הראשון בהתקפה, אם הוא לא קיבל את הכדור בכנף (אזור המשך קו העונשין) לעלות עוד לאורך הקו אפילו עד קו מאמן / קו כדורעף.

העיקר שיהיה יותר קל למסור לו.

אם הוא מקבל:

השחקן שמסר עושה ספרינט לטבעת בתקווה לקבל כדור עם יתרון.

אם הוא לא מקבל:

הוא יכול לעשות ספרינט לטבעת בעצמו כי השומר לא בינו לבין הסל.

השחקן עם הכדור יכול לשחק 1 על 1 (כי אין מי שיעזור על הכדרור).

למה אין מי שיעזור? כי כולם עסוקים במניעת המסירה.

את שני השלבים האלה אני משבץ בכל מיני דרכים במערכי האימון של תחילת השנה:

גם בתרגילי התקפת מעבר / הגנת מעבר (ראו קישור למעלה),

גם ב-1*1 מהכנף,

גם ב-1*1 בכדרור מהחצי (אני קורא לזה 1*1 במעבר כדי שזה יתחבר להם לפן הקבוצתי),

וגם מחמיא על זה המון במשחקונים בתוך האימון (3*3, 4*4, 5*5):

יופי של מסירה קדימה!

ספרינט מעולה לטבעת!

כמה שהם ישמעו את המשפטים האלה יותר, הם ירצו לבצע את הפעולות האלה יותר.

בקבוצות שאני מאמן משחקים עם 4 שחקנים בעמדות מחוץ לקשת ושחקן 1 ב-Low gap, אז אלה גם המסלולים:

שני מסלולים בכנפיים (כנף = מתחת לקו העונשין, המקום בו הקשת נשברת).

מסלול אחד בקו טבעות (הקו הדימיוני שמחבר בין הטבעות של הסלים) ואם לא קיבלתי בתחילת התקפה אז מגיע ל-Low gap.

שני מסלולים בקו של ה-elbow מכל צד.

איך מחליטים מי רץ לאן?

הכי מועיל בעיניי: לפי סדר הגעה.

הראשון אם אין לייאפ לכנף בצד הכדור.

מוביל כדור בקו של ה-elbow.

השני שרץ להתקפה לכנף הפוך מהכדור.

הרביעי ל-Low gap.

האחרון לעמדה הפנויה מעל ה-elbow.

גם אפשרי: לכל תפקיד יש שני שחקנים שיכולים לבצע אותו:

אותם שני שחקנים תמיד רצים לכנפיים – או כנף ימין או שמאל.

אותם שני שחקנים תמיד רצים בעמדות של מובילי הכדור מעל ה-elbow.

אותו שחקן תמיד רץ בקו טבעות.

גם אפשרי אם אין ברירה: לכל שחקן ברור בדיוק לאיזו עמדה הוא רץ:

אותו שחקן תמיד מקבל כדור בתחילת התקפה.

אותו שחקן תמיד רץ לכנף בצד הכדור.

וכו'.

ככל שהקבוצה יותר מיומנת ובעלת הבנת משחק יותר גבוהה, השחקנים/ות בה יודעים למלא יותר תפקידים.

ככל שהשחקנים יודעים למלא יותר תפקידים, הקבוצה יותר מיומנת ובעלת הבנת משחק יותר גבוהה.

כן, זה הביצה והתרנגולת, ותפקידנו לעזור לקבוצה ולשחקנים/ות להפוך להיות יותר מיומנים (ולא רק להתמחות בתפקיד אחד).

פספסתי משהו?

משהו שהייתם רוצים שאוסיף?

כתבו לי.