לא מגיע לנו שום דבר

מה הכוונה ב"לא מגיע לנו שום דבר"?

א. "כשל הפרס מגן עדן" משמעותו שאנחנו חושבים שבגלל שעבדנו קשה או עשינו מה שאמרו לנו, ההצלחה תגיע. זה לא נכון.

ב. "היפותזת העולם הצודק" גורמת לנו לחשוב שבסוף העולם מתגמל את אלה שעושים את הדבר הנכון. "מזל מוסרי" מכריז דברים דומים.

איך זה בא לידי ביטוי באימון?

א.

כשל הפרס מגן עדן:

אנחנו נוטים לחשוב שהעבודה הקשה שלנו שהשקענו תשיג בשבילנו משהו: תגמול, אולי מחמאות. בפועל, רוב העבודה שלנו לא נראית על ידי אחרים ואין פידבק למה שאנחנו עושים.

הכשל המחשבתי הזה מסוכן, כי זה שאנחנו מצפים לתגמול או למשוב חיובי (שלא יבואו) גורמת לתסכול ולטינה, ואם אנחנו מתבססים על משוב חיצוני והוא לא מגיע אנחנו נפסיק להתקדם.

זה קורה הרבה פעמים בתחילת קריירה – לא רק בספורט. אדם מקריב מהזמן שלו, מהאנרגיה שלו, לפעמים משכורת כדי לקבל תמורה כלשהי בהמשך. כשהוא לא מקבל תמורה, האדם (וגם הארגון בו הוא עובד) בבעיה.

מאמן צעיר שהתקדם בגילים השונים, ניצח מספר גדול של משחקים ושואף לאמן את קבוצת הגיל הבאה או את הרמה הבאה, יתאכזב כשהוא יגלה שההישגים הקודמים שלו לא רלוונטיים למנהלים במועדון והם מחליטים להשאיר אותו בתפקיד הנוכחי. המאמן יודע כמה שעות הוא השקיע בלמידה עצמית, בתכנון, בעריכת וידאו ובסקאוטינג. המנהלים כנראה לא יודעים, או שההחלטות שלהם מתבססות על גורמים אחרים.

בתור העובדים, כדאי לנו להפריד את התמורה החיצונית מהעשייה ולעבור למוטיבציה פנימית. לתת לעצמנו משוב חיובי על התקדמות שביצענו – זה יכול להיות כל דבר, החל ממאכל טעים או מוצר טכנולוגי שרצינו או מחמאות ועלייה בתחושת הערך העצמי. לדעת שגם אם לא נקבל את הקבוצה שרצינו לאמן בשנה הבאה (או עבור שחקנים/ות – לא נקבל את המקום בסגל הקבוצה ששאפנו לשחק בה), ההתקדמות שלנו כשלעצמה הייתה טובה וגרמה לנו תחושת גאווה עצמית.

בתור מנהלים של מאמנים/ות או מאמנים של שחקנים/ות, עלינו לזכור שהמשוב הזה הוא חשוב. כאשר מאמן או שחקנ/ית שנמצאים תחת אחריותנו לא מקבלים חיזוק על הדרך שלהם, קטן ככל שיהיה, הם עלולים להתאכזב, להתחיל להתמרמר ואולי אפילו להחליט להפסיק את העשייה החיובית שלהם. יש דרך לתגמל מאמנים או שחקנים על עשייה חיובית וצריך למצוא אותה.

ב.

היפותזת העולם הצודק:

"עומר עיקמה את הקרסול בגלל שהיא צחקה על שירה כשהיא עיקמה את הברך."

עומר אולי לא הייתה צריכה לצחוק על שירה, ואולי חוסר הזהירות של עומר קשור בצורה מסוימת לזה שהיא לא חשבה שזה עלול לקרות לה, אבל קשה למצוא קשר ישיר בין ההתנהגות של עומר לבין מה שקרה לקרסול שלה.

קרסול הוא המפרק הפגיע ביותר בכדורסל, ורוב שחקני/ות הכדורסל מסובבים את הקרסול בשלב כזה או אחר.

ברור שזה לא יפה מצד עומר לצחוק על שירה, אבל ככל הנראה אין קשר ישיר בין ההתנהגות ה"לא יפה" לבין הפציעה.

‍

"עילאי לא נבחר לשחק בנבחרת כי הוא לא נחמד לשחקנים בקבוצה שלו במועדון."

יכול להיות שעילאי לא הגיע לנבחרת כי הוא לא היה נחמד לשחקנים בנבחרת, אבל קרוב לוודאי שזה יותר היה קשור לעובדה שהוא היה לא מספיק טוב ביחס לאחרים.

אם עילאי היה מספיק טוב, הוא כנראה היה נכנס לנבחרת (ואולי גם מתנהג שם אחרת מאשר במועדון…)

מזל מוסרי:

"הם ניצחו במשחק כי הם שומרים רק אישית ומנסים לפתח שחקנים."

"הם זכו בטורניר כי הם לא מדברים עם השופטים ומתאמצים כל הזמן."

‍יכול להיות שהם גם מתאמצים וגם זכו בטורניר, אבל אפשר לזכות בטורניר גם עם מעט מאמץ, ולפעמים אפשר לנצח משחק גם בזכות הגנה שונה…

המשחק תלוי בגורמים רבים. מזל, פציעות, תקציב, אחוזי קליעה, סגנון שיפוט ועוד. סוג הגנה, מאמץ או פיתוח שחקנים הם רק חלק מהסיפור.‍

לחזרה לפרק הראשי לחצו כאן.