אנחנו חושבים שאנחנו יודעים

מה זאת אומרת "אנחנו חושבים שאנחנו יודעים"?

א. "נקודת עיוורון עצמית" היא בעצם דברים שאנחנו לא יכולים לראות שקשורים לעצמנו. התנהגויות, שפת גוף, אפילו טון דיבור.

ב. "שגיאת הייחוס הבסיסית" היא כותרת במילים גבוהות לכך שאנחנו נוהגים לשייך לאחרים תכונה שלא נייחס לעצמנו. עצלנות, למשל, או חוסר סבלנות. אבל אולי יש נסיבות שאנחנו לא מכירים ולא יודעים.

ג. "ריאליזם נאיבי" היא כותרת במילים גבוהות לכך שאנחנו חושבים שאנחנו רואים את העולם באופן אובייקטיבי ומדויק ושאחרים לא… לדוגמה על האיבוד ההוא או על ההחלטה לזרוק באותו רגע.

ד. זה שאנחנו בטוחים בעצמנו לא אומר שאנחנו צודקים. כאשר בודקים מומחים ומאמתים את התחזיות שלהם, לעתים קרובות מגלים שהם לא טובים בהרבה מאנשים שעכשיו סיימו את ההכשרה שלהם.

ה. קללת המומחיות: זה שאנחנו יודעים, לא אומר שאחרים יידעו רק כי אמרנו להם. אנחנו צריכים לאפשר להם לעבור את התהליך שאנחנו עברנו כדי ללמוד את מה שאנחנו למדנו.

איך זה בא לידי ביטוי באימון?

א.

נקודת עיוורון עצמית:

שחקן שלא מוסר עלול לא לדעת שהוא לא מוסר, ואף להאשים אחרים בכך שהם לא מוסרים לו. הוא עלול להתגונן כאשר אחרים יעירו לו על כך.

ספורטאית שמדברת לא יפה לאחרים עלולה להאשים אחרים שהם מתייחסים אליה לא יפה מבלי לשים לב לכך על עצמה. כאשר ינסו להעיר לה על כך, היא עלולה להתנגד ולהכחיש.

גם מאמנים עלולים ליפול בזה. אנחנו לא תמיד שמים לב איך אנחנו מתנהגים.

אסטרטגיות טובות להתגבר על העיוורון העצמי הן וידאו ומאמן.

כמו שאנחנו מראים לשחקנים/ות את עצמם בוידאו ונותנים להם משוב מנקודת המבט שלנו על נקודת העיוורון שלהם, ככה אנחנו יכולים לעשות גם עבור עצמנו.

לצלם את עצמנו בוידאו ולצפות בהתנהגות, בשפת הגוף ובטון הדיבור של עצמנו. וכן, גם לקחת מאמן עבור עצמנו – כזה שיצפה בנו מהצד וישקף לנו איך אנחנו נראים ונשמעים.

ב.

שגיאת הייחוס הבסיסית:

אולי הוא לא בא לאימונים לאחרונה כי היה מצב משפחתי בריאותי קשה?

האם הוא צריך לסבול עוד בכך שגם לא יעלה לשחק עם הקבוצה שלו?

אולי הוא חסר סבלנות כי היה לו יום קשה בבית הספר ועוד אין לו כלים להתמודד ולבצע הפרדות בחייו?

אולי היא לא באה לדבר איתי כי היא מצפה שאני אבוא לדבר איתה?

‍

חשוב לא לייחס לאחרים תכונות קבועות, בעיקר אם אנחנו רק בהתחלת מערכת יחסים ארוכה.

נכון, לפעמים צריך להחליט מהר, אבל במקומות בהם יש זמן, כדאי לשקול כל מקרה לגופו, ולא לייחס לאחרים דברים שלא היינו מייחסים לעצמנו.

ג.

ריאליזם נאיבי:

אין כמעט משחק בו אני לא יוצא בתחושה שהשופט קיפח אותנו יותר מאשר את הקבוצה השנייה.

ברוב המשחקים, גם כאלה בהם הקבוצה השנייה ניצחה אותנו, המאמנ/ת של היריבה חושב/ת ככה גם כן, רק מהצד שלו…

ניסוי מפורסם נערך בין קבוצת פרינסטון לקבוצת דארטמות'.

אוהדי שתי הקבוצות הכריזו על עצמם אובייקטיביים מספיק על מנת לצפות בצילום המשחק ולהכריז איזו קבוצה ביצעה יותר הפרות של החוקים.

אוהדי פרינסטון פסקו שזו הייתה דארטמות'. אוהדי דארטמות' פסקו שזו הייתה פרינסטון.

כל אחד רואה את העולם מנקודת המבט של עצמו. חשוב לזכור שיש עוד נקודות מבט, לשקול גם אותן, ולא להסתמך יותר מדי על זאת של עצמנו.

ד.

מתי כן אפשר לסמוך על אינטואיציה?

1. אם הסביבה מספיק סדירה כדי להיות ניתנת לניבוי.

2. אם יש הזדמנות ללמוד את הסדירויות האלו באמצעות תרגול ממושך.

האם באימון כדורסל אפשר לנבא ברמה גבוהה מה בדיוק יקרה? לא. יש כל כך הרבה משתנים. 

אם התשובה על סעיף 1 היא שלילית, אז סעיף 2 לא רלוונטי. תרגול ממושך באימון לא בהכרח יעזור לנו ללמוד את הסדירות של האירועים, כי האירועים לא הופכים להיות סדורים (כלומר, שאפשר לנבא אותם).

אז האם צריך להשתמש באינטואיציה? כן, כי לא תמיד יש זמן מספיק לחשוב על כל החלטה:

בתוך אימון או בתוך משחק אנחנו משתמשים בכלים שיש לנו באותו רגע, ולפעמים זה מצליח ולפעמים לא.

מתי לא כדאי להסתמך רק על אינטואיציה? כשיש זמן לחשוב.

למשל, כשבוחרים שחקן לקבוצה, או כשמחליטים למי יש פוטנציאל לטווח ארוך:

יוני הוא שחקן גבוה, חזק ומהיר עם התמצאות טובה בצבע. הקליעה שלו בינונית ויכולת המסירה לא קיימת.

מה הסיכוי שיוני יהיה שחקן רוטציה בקבוצה מקצוענית מ-0 עד 10, כש-0 הוא סיכוי נמוך מאוד ו-10 הוא סיכוי גבוה מאוד?

‍

מאמני קט סל ידרגו את אסף קרוב מאוד ל-10.

מאמני בוגרים ידרגו את אסף פחות מ-4.

סטטיסטיקאים ידרגו את אסף פחות מ-1.

שחקן שהוא מהיר, חזק וגבוה שמתמצא בצבע יש שלושה בכל קבוצה מקצוענית, בערך.

יש 200 קבוצות מקצועניות, נגיד.

מתוך 600 שחקנים שעשויים לעמוד בקריטריונים, מתחרים על המקום 600,000 (אחוז השחקנים שמגיעים להיות שחקנים מקצוענים (נגיד, בניבוי אופטימי) 1 מכל 1000).

‍

האם יוני יישאר בריא עד הגיל הרלוונטי?

האם יוני ימשך לאהוב כדורסל עד הגיל המתאים?

האם יוני יישאר גבוה חזק ומהיר גם כשיגיע לגיל המתאים?

האם יוני ימשיך להיחשב בעל התמצאות טובה בצבע עד שיגיע לגיל המתאים?

האם יוני ישפר את האלמנטים החסרים לו עד שיגיע לגיל המתאים?

האם המועדון של יוני יעריך את התכונות הבולטות אצלו?

האם המועדון בעל כלים לעזור לו להתפתח?

ועוד… ועוד…

אז לא חייבים לשקול 12 מאפיינים לפני כל החלטה, ולא חייבים להסתמך רק על אינטואיציה.

יש דרך ביניים.

זה לא חובה לשבת שעה לפני כל החלטה, אבל לא צריך לאלתר.

אפשר לקחת דקה, או שלוש דקות, לפני שמדברים עם הקבוצה בחדר ההלבשה.

אפשר לקחת עשר דקות, או 30, לפני שמתכננים אימון או בוחרים אסטרטגיה או רוטציה למשחק.

ה.

קללת המומחיות:

מאמנים שמלמדים כל כך הרבה שנים הגנה אזורית לפעמים לא מבינים למה השחקנים לא תופסים את זה מיד.

למה השחקנים לא תופסים את זה מיד? זה כי הם לומדים נושא כזה מורכב בפעם הראשונה. אנחנו, שלמדנו את האזורית הזאת לפני המון שנים, ולימדנו אותה כל כך הרבה פעמים, מבינים. אבל השחקנים עוד לא.

תפקידנו לא לצפות שהם יבינו. תפקידנו לגרום להם להבין.

גם שחקנים לשעבר שהחלו לאמן מתאכזבים להסביר לאחרים משהו שלהם נראה מאוד ברור באותו רגע.

הם לא זוכרים שגם הם באותו גיל היו צריכים ללמוד. הם חושבים שאם הם כבר יודעים, גם לאחרים זה צריך להיות פשוט וקל.

‍

חשוב לדעת שככל שאנחנו מבינים בצורה יותר ברורה נושא מסוים, כך אנחנו מפשטים אותו עבור עצמנו.

וכאשר נושא הופך להיות מופשט, הפרטים שלו פחות ברורים לשחקנים/ות. ולכן הם מתקשים.

חשוב לזכור ללמד חדשים כאילו אנחנו עצמנו חדשים – דוגמאות פשוטות וניסיונות פשוטים.

לחזרה לפרק הראשי לחצו כאן.