אתם לא קובי בראיינט

לקראת הקיץ חשוב להגיד – אתם לא קובי בראיינט.

בתור תרבות, אנחנו מכירים (בצדק) בכוח של העשייה ושל ההתמדה, אבל בהתאם לדברים שיצא לי לכתוב לאחרונה, מוסר עבודה כזה יכול להיות הרסני באותה מידה שהוא יכול להעצים.

אני לא טוען שמוסר העבודה של קובי היה לא-במקום; הייתה לו קריירה יוצאת דופן ונראה שהרבה אנשים מעריכים אותו עליה.
מה שאני מנסה להגיד הוא שההנחה שמה שעבד עבור קובי יעבוד באותו אופן עבורך היא ככל הנראה מוטעית.

יותר זה לפעמים פחות.

ראיתי את זה קורה עם מספיק ספורטאים. כולם בתחילת הקיץ רוצים המון, ומתכננים. לתכנן זה קל (כלומר, זה לא, אבל ביחס לביצוע, זה קל…)
שלושה אימונים ביום זה לא בריא. אם משלמים לך עשרות מיליונים של דולרים אתה אולי יכול להרשות לעצמך לבצע משהו באינטנסיביות הזאת.
אם אתה בגיל ההתבגרות ואתה עסוק רק באימונים ובהתאוששות, שני אימונים טובים זה מספיק, וגם זה – לא כל יום.

מחקר על נפח אימונים מראה שלא כולנו מגיבים באותה צורה לעומס אימונים מסוים או לשינוי כלשהו בעומס האימון. תגובה אישית לעומס אימונים היא מאפיין שאנחנו לא לוקחים בחשבון כשאנחנו רוצים "להתאמן כמו קובי".

גורמים רבים משפיעים על היכולת שלנו להתמודד עם עומס אימונים ולהשתפר ממנו: היסטוריית אימונים, גיל, מין, רמות מתח, היסטוריה של מחלות, טראומה וכו', כל אלה (ועוד) יכולים להשפיע על היכולת שלנו להגיב בצורה מועילה לאימון.

ההצלחה של קובי לא הייתה רק בזה שהוא עבד קשה יותר; היא הייתה גם שהוא היה מסוגל להתמודד עם העבודה הזו.
הוא כנראה היה חריג ביכולת שלו להגיב היטב לעומסים פיזיים ופסיכולוגיים גבוהים במיוחד.

ואתם לא קובי בראיינט.

תוכן עניינים

הגנה אזורית על חצי מגרש

הגנות מעורבות

הגנה על מצבים מיוחדים וסוף שעון